בע"ה נעשה ונצליח. היום י״ח בכסלו ה׳תש״פ
אור נקי רוני פיזנטי

האתר אור נקי הוא איחוד אתרי יהדות ופרויקטים שונים לזיכוי הרבים, ביניהם ״ללא גזל״ ו״אמונה״. על מנת להנגיש לכל יהודי תוכן כשר, נקי ואיכותי בחינם. מסע לעומק פנימיות הנפש ולחיזוק האמונה, בשפה ברורה המתאימה לכל יהודי, בפשטות ובגובה העיניים. מוגש על ידי ראובן (רוני) פיזנטי, מחבר הספרים ״מחפשים את האמת״ ו״מהפרשה לחיינו״. למידע נוסף לחצו כאן

למה בונים סוכה בסוכות?

ראובן (רוני) פיזנטי | י״ב בתשרי ה׳תשע״ד | חג סוכות

ישנם המון טעמים לעניין בניית הסוכה. בין השאר, הסוכה היא זכר לענני כבוד שהגנו על בני ישראל במדבר, זכר ליציאת מצרים ולסוכות שבני ישראל בנו במסעותיהם, וישנם עוד טעמים שונים בעניין הסוכה.

אבל ברור וידוע שהתורה האלוקית לא מצווה אותנו לעשות סתם פעולות לזכר דברים שקרו בעבר ואין להם קשר והשפעה לפנימיות שלנו. אף אחד לא דורש מאיתנו למשל לעשות שבוע של צלילה במים זכר לקריעת ים סוף, או שבוע ללא אור זכר למכת חושך שקיבלו המצרים. אם השם יתברך ציווה אותנו לעשות סוכה, אז בוודאי שיש לזה טעמים הנוגעים אלינו ולחיים שלנו, מהם נוכל ללמוד ולהתעלות בעבודה הרוחנית שלנו.

המקום שאנו מרגישים בו מוגנים ביותר הוא הבית שלנו. הבית הוא המקלט שלנו מפני העולם. הן מבחינה פיזית, שהוא מגן עלינו מהקור והחום, מהגשם ומהרוח, ממזיקים ומדברים לא רצויים, והן מבחינה רוחנית ורגשית, שהוא מקום הבריחה שלנו מהסביבה ומהצרות שנמצאות בחוץ. שם אנו מרגישים בטוחים ונינוחים, מתהלכים בו בצורה חופשית ומכירים אותו היטב.

בחג הסוכות אנו יוצאים לשבוע מחוץ לאותו בית מוגן. לפתע כל מה שהתרגלנו אליו משתנה. הבית שלנו הופך להיות בגודל של חדר קטן, עשוי מכמה דיקטים והרבה חורי אוורור. בלי חדר שינה מרווח, בלי מזגן מרכזי, בלי סלון גדול עם ריהוט כבד, בלי כל החפצים שאליהם אנו רגילים. אנו יוצאים מכל הנוחות ועוברים למבנה פשוט וזמני.

פסק הזמן הזה עוזר לנו להיזכר שגם בחיי השגרה אנו נמצאים בעולם זמני וארעי ממש כמו הסוכה. בסופו של דבר, נעזוב את העולם הזה ונחזור לחיים האמתיים בבית האמתי שלנו. הסוכה מציגה לנו את הארעיות וחוסר היציבות של העולם, מזכירה לנו שהכול חולף בזמן שבית הקבע שלנו מחכה לנו בעולם הבא.

במשך כל השנה אנו מרגישים את המעטפת הזו בצורת בית וחשים מוגנים בה. לא חושבים על כך שהכול פה זמני ושאנו צריכים לנצל את הזמן. לא חושבים על כך שיש לנו תפקיד שלשמו באנו לעולם הזה. לא טורחים לברר שום דבר בקשר למהות הקיום שלנו. אנו יכולים להיות שקועים לגמרי בהבלים מתוך מחשבה שאותם הבלים ארעיים הם עיקר חיינו.

הדבר דומה לאדם שמצא עבודה זמנית עם שכר מינימום בזמן לימודיו למקצוע מכובד. אלא שלאחר שסיים את לימודיו וקיבל תעודה לעסוק במקצוע רציני ואיכותי, הוא החליט להמשיך עם אותה עבודה זמנית שאליה כבר התרגל. הוא מרגיש בה מוגן ויציב, ולכן למרות התנאים הלא טובים, מעדיף לסבול מאשר לקחת סיכון בחיפוש עבודה טובה יותר.

אותו אדם לא יודע כלל מה הוא מפסיד מתוך ההשקעה בעבודה הזמנית שלו. הוא הרי יכול לפתח קריירה בעבודה רצינית במקצוע בו בחר בזמן שהוא מתאמץ בעבודה זמנית שהוא כלל לא אוהב. אותו אדם רדום לגמרי. אך אם מישהו יבוא וינער אותו, יגרום לו לצאת מאותה עבודה זמנית, יראה לו את העולם, פתאום הוא יוכל להבין שיש לפניו הזדמנויות גדולות יותר.

כך הסוכה מנערת אותנו ומוציאה אותנו מהבית החולף של העולם הזה שאליו התרגלנו. פתאום אנו יוצאים מהבית ה”מוגן” שלנו ויכולים להתחיל לחשוב על השקעה לצורך בית קבע יציב וטוב יותר בעולם הבא במקום השקעה בבית הזמני והחולף שנמצא כאן.

בזכות הישיבה בסוכה אנו יכולים פתאום להבין שמה שחשבנו שהוא בית הקבע שלנו, הוא אינו באמת מוגן כפי שסברנו. פתאום אנו מבינים שגם הוא זמני ורעוע כמו הסוכה. שהרי אף אחד לא הולך לחיות כאן לנצח. בסוכה הארעית אנו בונים את בית הקבע האמתי שלנו בעולם הבא, ובמה שנראה לנו כבית קבע, אנו מבזבזים את זמננו בעולם על הבלים.

האדם מטבעו רוצה להשיג את הכי טוב בכל העולמות. הוא רוצה מבחינתו שיהיה לו בית גדול ומפואר גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. אבל מה שקודם ומוחשי, שנמצא פה ממש מול עיניו, הוא עדיף מצד ההשקעה. הוא מעדיף לדאוג קודם כל להיום ומחר, ורק אם נשאר לו מיותר אז הוא חוסך גם לעוד עשרים שנה. הוא לא ישקיע בחיסכון לטווח ארוך כאשר הוא בקושי מסתדר לימים הקרובים.

אז באופן טבעי האדם משקיע בבית ה”קבע” שלו שנמצא לפניו, וממילא זונח את ההשקעה בבית האמתי שנמצא בעולם הבא, כי הוא בכלל לא נמצא בתודעה שלו. זה לא שהוא לא מאמין בעולם הבא, אלא שהוא לא חושב על זה כעת. כי יש לו טרדות ודברים אחרים שמעסיקים אותו כאן ועכשיו, ולא נשאר לו פנאי לחשוב על העולם הבא שנראה רחוק מאוד.

כי מצד המציאות אפשר לתת את עיקר ההשקעה רק בדבר אחד. או בבית בעולם הזה, או בבית בעולם הבא. ואמנם אפשר ליהנות מכל העולמות כאשר זה מתאפשר, אבל מצד ההשקעה והמאמץ, אפשר להשקיע רק בדבר אחד.

ואז האדם משקיע בבניית בית מפואר, וממילא הוא מתבטל מתורה ומקיום מצוות. לא שהוא רוצה בזה חס ושלום, לא מדובר על רשעים ששונאים ונלחמים בתורה, אלא שמכורח הנסיבות הוא כל כך שקוע בעשייה והשקעה בעולם הזה, שלא נותר לו פנאי להשקיע בעולם הבא.

אדם שבונה בית לגור בו, לא מסתפק בכמה קרשים. הוא משעבד את עצמו ממש לאותו בית. לוקח משכנתא ומתחייב לעבוד ולהשיג סכומי כסף גדולים בכל חודש, כדי שיהיה לו בית יפה, נאה, מרווח, מפואר, נעים וכו’.

ואז הוא עובד קשה למימון הבית, וגם עובד קשה לצורך התחזוקה השוטפת, וכך גם לכל ענייני החומר, כי הוא צריך גם רכב ורהיטים, מכשירים שונים וכו’. ואז לאט לאט הוא משעבד את כל החיים שלו לענייני החומר, ומגלה שאין לו כלל זמן פנוי לעסוק בבניית הבית הרוחני שלו. ככל שהוא משקיע בחומר, כך עולם הרוחניות שלו סגור יותר.

ואז הוא פוגש בחבר ירא שמיים שמציע לו לבוא אתו לשיעור תורה, אז הוא אומר שאין לו זמן. כי יש לו הרבה טרדות ועיסוקים שהוא מוכרח לטפל בהם והם לא סובלים דיחוי. הוא כל כך שקוע בתוך העולם הגשמי עד שהוא תופס אותו כעיקר ממש, ואת העולם האמתי, הנצחי, שבאמת חשוב, הוא תופס כדבר מעורפל ולא ברור, שכאילו אפשר לדחות את זה ולהשקיע בו בעתיד.

לכן צריך להוציא אותו מאותו מקום כדי שירגיש במקום ארעי. כי כאשר הוא יודע שהוא הולך לגור עכשיו בסוכה למשך שבוע, אז הוא לא משקיע כל כך הרבה. הוא לא יביא בעלי מקצוע, לא יעשה איטום, לא יצבע את הקירות, לא ישקיע בחומרים יקרים, ואפילו שהוא יודע שהוא קצת יסבול מזה, מכל מקום הוא מבין שזה זמני ולא שווה את ההשקעה. שעדיף יותר לשמור את ההשקעה למקומות אחרים.

ומכאן, אם יבחר להתבונן, הוא יכול להגיע לתובנות אמתיות. שכל העולם הזה הוא זמני. וכמו שלא רצה להשקיע המון בסוכה, אלא רק להקים מבנה זמני שבו יוכל לשהות למשך זמן קצר, כך אין סיבה להשקיע כל כך בביתו, כי גם הוא זמני. ולכן עדיף יותר לשמור את המאמץ וההשקעה לבית הקבע האמתי, בעולם הבא.

אם יתבונן על כל ההשקעה שלו, בבית, בעבודה, בכסף, בתאוות ובכל שאר הדברים, הוא יבין שהוא עוסק בתפל. וכמו שאם היה רואה אדם חסר אמצעים שבונה סוכה מלבנים, עושה בתוכה ריצוף, קונה לשם ריהוט מיוחד, מביא אנשי מקצוע לגימורים ומשקיע מאות אלפי שקלים באותה סוכה, אז הוא היה חושב עליו שהוא טיפש. וכי בזה הוא משקיע? לבית זמני שמיועד לשמונה ימים? וכי לא עדיף לחסוך את הכסף ולהשקיע בדבר חשוב יותר?

אלא שהוא עצמו מתנהג בדיוק כמו אותו אדם. שהוא משקיע ומשקיע, והכל בדבר זמני וחולף. כמו שאדם טיפש זונח את ההשקעה בבית הקבע שהוא בונה, ומשקיע את כל הכסף וחומרי הבניה בסוכה, כך גם הוא זנח את ההשקעה בבית האמתי שלו, בתורה ומצוות, בדבקות להשם, ולקח את כל האמצעים שברשותו כדי להשקיע בהבלי העולם הזה.

מתוך כל החגים, דווקא חג הסוכות הוא השמח ביותר, שם מודגש עניין השמחה בתורה. ולכאורה הדבר היה צריך להיות הפוך, שהרי עם כל החרקים, הלחות המוגזמת והטרדות השונות שאורבות בחוץ, זה בוודאי לא פשוט להגיע לשמחה.

אבל זהו בדיוק העניין, שכאשר אנו מבינים שלא החומר הוא זה שמשמח אותנו, אלא הפנימיות, אז הסוכה מנתקת אותנו מכל ענייני החומר, מוציאה אותנו לטבע ואז אנו יכולים לזכות להתחבר לפנימיות האמתית וכך לשמוח באמת.

לאדם לא אכפת להיות באופן זמני במקום מוזנח. יש אנשים שמחפשים לצאת ל”קמפינג”, שיוצאים לטבע וישנים בשק שינה בתוך אוהל כדי לשנות אווירה. ואמנם הם בוודאי לא יסכימו למכור את הבית שלהם ולגור באותו אוהל באופן קבוע, אבל כאשר הדבר זמני אין להם שום בעיה עם זה.

כאשר אנו מבינים שכל מה שיש לנו כאן זה ארעי וחולף, אז אפשר להגיע לשמחה אמתית. כי צרות יש תמיד, אלא שכאשר הם בתוך הבית אז הן נראות עצומות, אך כאשר הן בחוץ, אז תמיד יש לנו בית קבע משלנו להתנחם, להתגעגע, לשאוף ולזכור שנגיע אליו בסופו של דבר.

וכל זה יכול להסביר לנו את הקשר בין מגילת קהלת לבין סוכות. שכל אחת מהמגילות מתקשרת עם מועד מסוים, ודווקא מגילת קהלת היא השייכת לסוכות. ולכאורה הדבר נראה הפוך לגמרי, שסוכות הוא הזמן השמח ביותר, שאז ישנה מצווה להרבות בשמחה. ומצד שני מי שיקרא את מגילת קהלת, ספק אם יצליח לעצור את עצמו מלהיכנס לדיכאון.

הרי כבר מההתחלה שלמה המלך מייאש אותנו. “הבל הבלים הכל הבל”. “מה יתרון לאדם בכל עמלו”. “דור הולך ודור בא”. “מה שהיה הוא שיהיה”. “אין כל חדש תחת השמש”. “מעוות לא יוכל לתקן”. “יוסיף דעת יוסיף מכאוב”. “ושנאתי את החיים כי רע עלי המעשה”. “הכל הבל ורעות רוח”. “שנאתי אני את כל עמלי”. “כל ימיו מכאובים וכעס”. “ומותר האדם מן הבהמה אין”. “הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר”. “ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים”.

וכל זה רק חלק קטן. מי שיקרא את כל המגילה וינסה להבין מה הוא קורא, יצטרך להחזיק את עצמו חזק כדי לא לתקוע לעצמו כדור בראש. לכאורה מאבדים כל טעם בחיים. כאילו אין טעם בכלום. בשביל מה להתאמץ? בשביל מה להשקיע? הרי אין שום טעם בכל דבר שנעשה והכל הבל.

אם כן צריך להבין מדוע דווקא המגילה הזו שמכניסה את האדם לדיכאון עמוק, היא זו שמשתייכת לחג השמח ביותר? מדוע לא קוראים דברים משמחים שיעזרו לנו להתעודד ולקיים את מצוות השמחה בחג?

אלא שדווקא זה מה שיכול להביא לנו שמחה אמתית. כי באמת אדם שקוע בכל הצרות השגרתיות שלו, ורק מנסה להתעלם מהן כדי להמשיך ולסחוב. ואז אמנם הוא יכול להתעסק בהבלים ולחשוב לעצמו שהוא שמח, אבל הוא רחוק משמחה. הוא עסוק באכילה ושתייה, מוקף בחברים, מלא בתאוות, עם חיוך של מליון דולר, אבל בפנים הוא יודע שהכול שקרים. הוא יודע שהכול רקוב והוא רחוק משמחה.

אבל כאשר אדם קורא את המגילה, ומבין שבאמת כל העולם הזה הוא הבל, שהכול ארעי וחולף, אז ממילא הוא מתעודד. כי הוא מבין שאין חדש תחת השמש, בעולם הזה, אבל כן יכול להיות חדש מעל השמש. שכל הדיכאון הזה שהוא שקוע בתוכו שייך רק לעולם הזמני הזה. ולכן שלמה המלך מסיים את המגילה שסוף דבר הכל מסתכם ביראת אלוקים ושמירת המצוות.

כאשר אדם שרוי בצער הוא עלול להיגרר לעצבות נוראה. אבל אם הוא מבין שהצער הוא זמני וחולף, אז הוא אפילו יכול להיות בשמחה ואפילו בזמן שהוא מרגיש ממש את אותו הצער. וכמו למשל שאדם מצטער מעבודה פיזית מאומצת וקשה כדי להשיג שכר גדול עבורה. או שאדם מתעמל או משחק בפעילות ספורט מאמצת, ואמנם הוא מצטער וקשה לו, אבל הוא שמח ומרוצה מכך.

כאשר מבינים שיש תכלית, ושכל הצער שנמצא כרגע הוא זמני, אז אפשר לשמוח ממש. ולכן בזמן הכי שמח בשנה מוציאים אותנו מהבית, מהשגרה, מעולם החומר, וגורמים לנו להבין שהכול זמני. שיש תכלית ויש עולם הבא.

בדיוק כמו שאנו מבינים שאותה סוכה מיועדת לתקופה קצרה ולאחר מכן נחזור לבית הקבע המרווח, אז לא מפריע לנו שיש זבובים, שהשמש יוקדת, שג’וקים מעופפים מעלינו וכו’, כי הכל זמני. כך גם לא צריך להפריע לנו שיש לנו טרדות וחוסרים בחיים, כי הכל זמני.

כמו שאדם שמתארח באכסניה לא מצטער שהוא לא הביא לשם את הסלון המפואר שלו, והוא גם לא ישקיע מכספו וזמנו לקנות סלון כזה לחדר באכסניה, כי הוא יודע שהכול זמני והסלון שלו מחכה לו בביתו. אין טעם להשקיע במשהו חולף. זה לא שווה את ההשקעה.

אם נזכור שבאנו לעולם הזה לבצע שליחות מסוימת, ובסופו של דבר נחזור לבית הקבע המפואר שלנו, אז בוודאי שלא יפריעו לנו הבלים חולפים וטרדות מטופשות. את המשאבים והאנרגיות נשקיע בוודאי על טיפוח הבית האמתי, ולא על המקום הזמני בו אנו נמצאים לתקופה קצרה. כך אפשר להגיע לשמחה אמתית.

ובכל זאת, השמחה אינה שלמה לחלוטין כאשר לאדם יש כרגע טרדות. וגם אם הוא יודע שבסופו של דבר יהיה טוב, מכל מקום כרגע הוא מצטער. לכן הקדוש ברוך הוא הכניס אותנו דווקא לתוך סוכה, שמרמזת על השגחה פרטית והגנה.

הסוכה מביאה אותנו לאמונה שהשם מקיף אותנו מכל הכיוונים. לא צריך גג בטון כדי להיות מוגנים, מספיק סכך רעוע מענפים, כל עוד השם יתברך מגן עלינו. אנו לא זקוקים לשום דבר חומרי, אלא רק להתחבר לעולם העליון ואז הכל מסתדר מצוין. ואז מבינים שאולי דווקא הסוכה הארעית היא המבנה הקבוע והחזק יותר מהבית למרות המראה החיצוני המטעה.

הרי הסוכה מסמלת את האמונה והשמירה, כמו ענני הכבוד והסוכות של בני ישראל ששמרו עליהם במדבר ביציאת מצרים. וברור שענני הכבוד או הסוכות הם לא באמת אלו ששמרו, אלא השם יתברך הוא זה שהגן וסובב את זה דרכם.

אז אפשר פתאום לחוש מוגנים דווקא כשיוצאים מתוך הקיבעון של בית הקבע אל הרוחניות והאמונה של הסוכה הארעית. במקום לחפש מקלט מוגן, אפשר להיות במקום פשוט וזמני ולהרגיש הכי מוגנים בעולם, כי השם יתברך נמצא איתנו שם.

כל זה בוודאי ממלא באמונה את מי שבוחר להתבונן. זו השגחה פרטית מופלאה. לכן הסוכה היא סככת אמונה. כי אנחנו מחברים כמה קרשים, אבל באמת הכל רוחני, הרבה מעל החומר.

לכן בחג הסוכות, הקרוי “זמן שמחתנו”, אנו יוצאים מכל ההבלים של העולם החולף ומתחברים לאמונה האמתית. לכן מגילת קהלת מתקשרת עם חג הסוכות, שהרי כל מגילת קהלת מדברת על הבלי העולם הזה ואפסיות החומר. לכן אנו בונים סוכה ארעית שתהיה הבית שלנו למשך שבוע.

השם יתברך יזכה אותנו לצאת מהקיבעון שלו, להתנתק מהבלי העולם ולהתחבר לאמונה מצמיחה שתבנה לנו את בית הקבע האמתי שלנו בעולם הבא.

ראובן (רוני) פיזנטי

אודות כותב המאמר : ראובן (רוני) פיזנטי

אברך ויוצר שכותב מהלב עם המון אהבת ישראל. מחבר הספרים ״מחפשים את האמת״ ו״מהפרשה לחיינו״.

תגובה אחת על “למה בונים סוכה בסוכות?”

  1. Avatar איסי שיין הגיב:

    דברים יפים על הסוכה / אעביר הלאה לידידים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  • רישום לעדכונים

  • כל תכני האתר פתוחים לכולם ללא צורך ברישום. הרישום הוא רק למי שרוצה לקבל עדכונים מהאתר מפעם לפעם.

  • איך להיות מאושרים

  • תודות לתורמים המובילים

    • אופיר שלמה סוויסה בן אסתר
    • יצחק שגיא זוזוט בן צביה סלביה
    • ברוך אדרי בן עישה
    • שמעון אלמליח בן אסתר
    • שלמה כהן בן סימי

    השם יתברך ישלח להם שפע עצום, ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם לטובה.

    למידע על בית המדרש ולתרומות לחצו כאן.

  • מחפשים את האמת – דיסק שמע

  • כניסת מנהלים