בע"ה נעשה ונצליח. היום ח׳ בכסלו ה׳תש״פ
אור נקי רוני פיזנטי

האתר אור נקי הוא איחוד אתרי יהדות ופרויקטים שונים לזיכוי הרבים, ביניהם ״ללא גזל״ ו״אמונה״. על מנת להנגיש לכל יהודי תוכן כשר, נקי ואיכותי בחינם. מסע לעומק פנימיות הנפש ולחיזוק האמונה, בשפה ברורה המתאימה לכל יהודי, בפשטות ובגובה העיניים. מוגש על ידי ראובן (רוני) פיזנטי, מחבר הספרים ״מחפשים את האמת״ ו״מהפרשה לחיינו״. למידע נוסף לחצו כאן

לזכור ולא לשכוח (יום השואה והגבורה)

ראובן (רוני) פיזנטי | כ״ח בניסן ה׳תשע״ג | ימי השואה הזיכרון והעצמאות

מדינת ישראל מציינת מדי שנה את יום הזיכרון לשואה ולגבורה ובשבוע שלאחר מכן את יום הזיכרון לחללי צה”ל ומערכות ישראל. מעל שישה מיליון יהודים נהרגו על קידוש השם בשואה הארורה מבלי שהזיקו לאף אחד, רק משום שהיו יהודים. ועוד הרבה יהודים יקרים נפלו לצערנו במלחמות ישראל ובפעולות איבה שונות, השם ייקום דמם.

אבל לא מדובר רק על השואה ועל אותן המלחמות שהחלו לאחר קום המדינה, אלא עוד הרבה לפני כן. מאז ומעולם רדפו אותנו וספגנו אבדות רבות בנפש, יותר מכל עם אחר שאי פעם היה קיים. וכל זה משום שנאה לשם שנאה בלבד וללא כל תכלית. זה לא שעמים אחרים רוצים לכבוש אותנו או שאנו מפריעים להם באיזשהו אופן, אלא שהם פשוט שונאים יהודים בטבעם ובמהותם.

זה התחיל בעבדות במצרים, המשיך עם עמלק, מלחמות שונות במדבר, פלשתים, גלויות, בבל, פרס, יוון, רומא, גזירות שמד, פוגרומים, מסעות צלב, אינקוויזיציות, נאציזם, איסלאם וזה רק ממשיך עוד ועוד. אין כמעט מדינה בכל העולם שאין לנו איזו היסטוריה רעה איתה, וכל זה ללא כל סיבה נראית לעין.

אנחנו בסך הכל עם קטן, לא מזיק, רודף שלום, רחמנים בני רחמנים, אבל עם כל זה, במקום לאהוב אותנו או לכל הפחות לא להתייחס אלינו, אנו לא יורדים מהכותרות בכל העולם וכולם שונאים אותנו שנאה קשה עד שרוצים ח”ו לכלות אותנו מן העולם.

ולא רק המדינות הקרובות סביבנו שונאות אותנו, אלא איכשהו יצא שאנו מפריעים גם להרבה מאוד אנשים שנמצאים בקצה השני של כדור הארץ שמעולם לא פגשו אותנו, כלל לא מכירים אותנו ואין להם שום קשר אלינו, סתם כי בא להם לשנוא אותנו בלי שום סיבה.

בעולם של הסתר, אפשר לומר שזה הכל “סתם במקרה” ואולי אפילו לחוש קצת חוסר צדק. אבל אצל הקדוש ברוך הוא שמנהיג את העולם אין “סתם” והכל מדוקדק. עצם העובדה שאנו כל כך נרדפים ושנואים ללא כל פרופורציות למציאות מצביעה על כך שזה לא הגיוני וזה בוודאי לא מקרה.

אז קבעו את הימים האלו במדינת ישראל כדי לזכור ולא לשכוח. אבל ברור הדבר שאין שום טעם בזיכרון פשוט על הדברים שהתרחשו. אלא שהסיבה לצורך לזכור את הדברים היא כדי להתבונן ולהפנים את הדברים, וכך לראות מה נוכל ללמוד מהם כדי להוציא מכך תועלת כלשהי.

באמת חשוב לזכור את הדברים לדורות ולחקוק אותם בלבנו. אבל בדרך כלל אנשים משתדלים לקחת מיום השואה רק את כל התיאורים המזעזעים, את הסיפורים הכואבים ואת העצבות הרבה ולנסות לזכור ולחקוק אותם בלבבות. אלא שהדבר מביא לעצבות ולחלישות בעבודת השם. כי לוקחים רק חלק קטן מהתמונה ומסתכלים על הדברים כטרגדיה שכאילו התרחשה במקרה.

אבל הרבה יותר חשוב לקחת מהיום הזה דווקא את הרוח והקדושה שהייתה שם. לנסות להבין את הדברים ולמצוא את הקדוש ברוך הוא בין הסיפורים. ובאמת מי שמתבונן היטב בכל הפרטים הקטנים, יכול לזכות לאמונה עצומה ולהתחזק מהם.

הרי רואים בבירור שכל השנאה הזאת אלינו היא הרבה מעל הטבע. אנחנו כל כך משתדלים להיות בסדר עם כולם, מוותרים על כל כך הרבה ורק רוצים שלום עם העולם. אז מדוע כולם כל כך שונאים אותנו?

התפקיד של ישראל

עם ישראל זהו העם הנבחר ונמצא בשליחות בעולם הזה. יש לנו תפקיד חשוב לעבוד את השם ולתווך בין עולמות עליונים לבין הגשמיות כאן למטה. לכל פעולה קטנה שלנו ערך רב והשפעה עצומה עלינו ועל כל העולם. אנחנו צריכים לתווך בין העולמות הרוחניים לעולם הגשמי ולהיות אור לגויים.

העולם הרוחני מטבעו שואף לעלות מעלה מעלה, בעוד שלעולם הגשמי כוח משיכה חזק המושך אותו מטה מטה. יוצא שבדרך הטבע הם לעולם לא יוכלו להיפגש. לכן הקדוש ברוך הוא בחר את עם ישראל ונתן לנו את התורה, שזהו מעין ספר הוראות שמדריך אותנו כיצד לקשר בין העולמות ולהוריד שפע רוחני עצום לעולם הגשמי.

המצוות הופכות את שני העולמות לצוות ומחברות את הכל, אף על פי שבדרך הטבע אין להם שום קשר ולא ייפגשו לעולם. הנשמה מושכת אותנו למעלה והגוף מושך למטה, וכך אנו מחברים ביניהם ומקדשים את החומר.

כאשר יהודי מוותר לחברו למשל, הוא מקיים את העולם ומוריד לו שפע גדול בזכות הפעולה הקטנה שעשה. וכאשר למשל הוא מדלג ח”ו על הנחת תפילין ליום אחד הוא מונע שפע עצום מכל העולם. ואם הוא עושה עבירה כלשהי, אז הוא מביא הרס גדול וחורבן לעולם. כך בכל מצווה ומצווה, כל לימוד תורה וכל מעשה טוב. בעין גשמית לא רואים את זה, אבל במציאות ממש כל אלו הם שמקיימים את העולם.

מתוך כך, הצליח עם ישראל להביא לעולם את האמונה באל אחד, לעשות גדרות וסייגים עם חקיקת חוקים ולהביא את העולם ממצב של קניבליזם מוחלט בו העולם הפקר כאשר אין חוקים ואין אמונה בשום דבר, למצב של היום בו רוב בני האדם בעולם מאמינים בכוח עליון שברא את העולם, אינם עובדים עבודה זרה, מקימים משפחה מסודרת, שואפים למוסריות ומשתדלים לכבד זה את זה עד כמה שאפשר.

אבל למרות כל ההישגים היפים, עדיין אנו רחוקים מלהביא את העולם למצב של אחרית הימים בו “והיה השם למלך על כל הארץ” (זכריה יד’, פסוק ט’). העולם אמנם התקדם מאוד, אבל עדיין הגוף מושך את האדם חזק כלפי מטה ולא מתחבר עם הנשמה שרוצה להעלות אותו. הוא נמשך אחרי תאוות חולפות והבלים, אחרי כבוד והנאות מזדמנות, אחרי חיצוניות ריקנית וגאווה נפוחה.

וזו עיקר המלחמה של אומות העולם ששונאות אותנו. שהן סוגדות לגוף ולגשמיות. הן רוצות להחריב את המוסר ולעשות דברים אסורים בלי נקיפות מצפון. היוונים עשו אולימפיאדות בעירום מרוב הסגידה לתאוות הגוף, המוסלמים רוצים להתיר את הרצח ולחזור לקניבליזם, אומות המזרח רוצות לעבוד עבודה זרה ואנשי העולם המודרני רוצים להתיר את הניאוף ולהביא לפריצות מוחלטת.

אבל כל זה מתנגש לחלוטין עם תפיסת היהדות ועם התורה הקדושה. כל זה סותר לחלוטין את המוסר. ולכן הדבר הראשון שהם רוצים לעשות זה לחסל אותנו. לחסל את העם היהודי, את המוסר והמצפון של העולם, כדי שיוכלו להמשיך בתאוות שלהם בשקט בלי ייסורי מצפון ובלי התנגדות מוסרית.

התפיסה הנאצית

הנאצים הרחיקו לכת והמציאו לשם כך תאוריה שלמה של אבולוציה וברירה טבעית. הם החליטו שבמקום ללמוד מהאלוקים, נלמד מהחיות. במקום להבין שבאנו מעולמות עליונים, נשנה את התפיסה לכך שבאנו מהקופים. במקום להתחשב ולעזור לחלשים, נעשה משחק הישרדות ורק החזקים ישרדו. נהפוך להיות כמו חיות רעות בטבע, שטורפות, נואפות ועושות כרצונן בלי נקיפות מצפון. נשמיד את כל החלשים והמפריעים וכך ניצור עולם חדש של גשמיות ללא מוסר.

הם לקחו את כל האמונה היהודית והחליטו לעשות הכל בדיוק הפוך מזה. לאחר כל מה שעבדנו עליו כך שהעולם יבוא להכרה באל אחד ובחוקים הומניטריים למען החלשים, הם הוציאו את החוקים והחזירו את הקניבליזם לעולם.

הנאצים הם ממשיכי דרכו ומצאצאיו על עמלק. הם שונאים יהודים במהותם, רודפים תאוות, כבוד ושררה ויעשו הכל כדי לשמור על הגשמיות ולהוציא כל טיפת רוחניות מהעולם. היהודים הם המצפון של העולם ולכן הם הראשונים שהיה על הנאצים לחסל כדי להמשיך בתוכנית הברירה הטבעית ולהשיג את רצונם.

כל אותם יהודים שהושמדו בשואה בוודאי לא מתו לחינם. הם לחמו את מלחמת השם והביאו את דבר השם לעולם. אותם יהודים הקריבו עצמם כך שנוכל לשמור על העקרונות היהודים שלנו ולא נוותר לאף אחד. הם מתו על קידוש השם כדי שכל העולם יידע שאנו מעדיפים למות יהודים מאשר לחיות כמו גויים.

יהודים רבים מסרו את נפשם כדי להציל את החלשים ובכך ניצחו את הנאצים שלא הבינו איך יתכן שהחלשים שורדים. הרי לפי התאוריה שהמציאו רק החזק שורד. הדבר היחיד שהפריע להם בכל התאוריה הזו היא שישנו עם ישראל, שהוא מבין העמים המועטים והחלשים, ובכל דור מנסים לחסל אותו, אבל למרות הכל הוא כבר קיים אלפי שנים, הגיע לפה לפני כולם ויישאר אחרי כולם. בזמן שכל האימפריות החזקות והעצומות שמנסות לחסל אותו קורסות ואובדות מן העולם, עם ישראל ממשיך לצעוד קדימה בדרך נס. זה הרס להם את כל התאוריה.

אנחנו אמנם העם החלש ביותר בגשמיות, אבל החזק ביותר ברוחניות. אנו רואים מול העיניים איך הרוח מנצח את החומר, שהרי היינו פה לפני כולם, ונישאר כאן לנצח. עולם שלם ששונא אותנו לא יכול לחסל אותנו. בזכות אותם יהודים יקרים שמסרו את נפשם זכינו להגיע לארצנו הקדושה. כל מה שכל אותם יהודים שמתו בשואה חלמו עליו התגשם כאן למול עינינו.

התפיסה האיסלאמית

לעומת הנאצים שרצו לחיות בצורה חופשית ללא דת, התפיסה האיסלאמית היא הפוכה לחלוטין. המוסלמים דווקא אדוקים בדת ורוצים לקבוע גבולות חזקים, ואדרבה, הם רוצחים אפילו האחד את השני על רקע הדת וכאילו בשם הדת.

אבל גם שם אנחנו מפריעים להם מאוד. כיוון שהם רוצים להתיר את האסור בשם הדת, רוצים לרצוח, להרוס ולהתנהג כפי שנאמר על ישמעאל שיהיה פרא אדם. אבל כיוון שהתורה שלנו היא מוסרית ולא מתירה את כל זה, אז הם החליטו לשנות אותה.

ובאמת המוסלמים יודעים היטב שהתורה שלנו היא אמת. לכן הם אפילו לא ניסו להתווכח עם זה. אלא שהם לקחו את אותה תורה ושינו אותה כרצונם כדי להתאים אותה לצרכים שלהם. במקום שבת הם העבירו את היום שלהם לשישי, המציאו שכאילו ירושלים היא עיר קדושה שלהם ואפילו השתלטו על קברי האבות והנביאים הקדושים, שכאילו אלו אתרים מקודשים להם. כל זה למרות שהדת שלהם קמה רק לפני כאלף שנה.

וכך הם לוקחים בעלות על הדת, ויוצאים להילחם בשמה. ורוב מלחמות ישראל מאז הקמת המדינה היו דווקא עם אותם מוסלמים. שלכאורה גם הם נדבקו אלינו כמו עלוקות בלי שום סיבה נראית לעין. ואמנם הם לא מסתדרים אפילו עם עצמם ונלחמים האחד בשני, אבל תמיד אנחנו משום מה בראש הרשימה השחורה שלהם.

אבל אם נתבונן בדברים היטב, נראה שאותם מוסלמים דווקא מכבדים אותנו בתנאים מסוימים. שהם הרי בני השפחה, הגר, והם יודעים שאנחנו בני הגבירה, שרה. ולכן כאשר אנחנו מראים יד חזקה ותקיפה, שומרים על המסורת ויודעים מאיפה הגענו, אז הם מכבדים. אבל כאשר אנחנו מראים חולשה ונכנעים להם, אז הם מבינים שאנחנו לא יותר טובים מהם ודווקא אז הם נלחמים.

כי הם נלחמים בשם הדת. הם יודעים שעל הדת לא מתפשרים וצריך להילחם בדבקות ובקיצוניות. לכן הם מעריכים את זה שאנו שומרים בדבקות על העקרונות שלנו. אבל אם אנחנו מתחילים להיחלש ולהתנתק מהדת, אז הם מיד מנצלים את ההזדמנות לפגוע בנו.

ורוב המלחמות מאז הקמת המדינה היו דווקא איתם. כי בדיוק בתקופה הזו החלה החולשה הנוראה בתורה ובמצוות, והחלה התופעה הזו שנקראת “חילוניות”. שכאילו לוקחים חצי מהמסורת היהודית וחצי מהמסורת של עמים אחרים, וכך משלבים את כל התרבויות ביחד. ועל זה בעיקר הם נלחמים.

התפיסה הנוצרית

גם הנוצרים יודעים היטב שהתורה היא אמת ואי אפשר כלל להתווכח איתה. אבל מצד שני הם סוגדים לתאוות העולם ורוצים לחיות חיי מתירנות. הם רוצים לנאוף ולהתיר את העריות, לפרוץ את גבולות הצניעות ולעורר תאוות. הם צריכים כלי תקשורת זמינים שיביאו להם את כל התאוות שלהם בלחיצת כפתור ברגע.

אז הם מצאו פטנט חדשני. הם המציאו שכאילו יש סיפור המשך לתורה, וכאילו שהייתה סוג של התגלות ומעכשיו כבר לא חייבים לקיים מצוות והכל מותר. כאילו שעכשיו אפשר לחגוג עם כל התאוות בלי חשבון.

כדי שייראה אמין הם נשארו עם הסיפורים של התורה, הם מאמינים בנביאים, לקחו במקום יום שבת את יום ראשון, וכך התירו לעצמם לעשות מה שבא להם. ים של תאוות וחופש מדת.

אבל שוב יש את המוסר היהודי שלא נותן להמשיך הלאה והמצפון זועק. אז לכן גם הם נלחמים ושונאים. אלא שכאן המלחמה היא שונה. כיוון שהם אנשי “תרבות”, חדשנים ונאורים. הם שונאים אותנו ממש, אבל בצורה מוסתרת, בתוך חליפות יפות ובלי להראות דם על הידיים.

ואז במקום להילחם בצורה פיזית, הם מכניסים לנו תאוות, טלוויזיה, סרטים, טלפונים חכמים, אינטרנט, כוכבים בהוליווד ועוד שלל דברים מפתים, וכך משתיקים את המצפון שלהם. שהרי אם העם היהודי שהוא המצפון והמוסר של העולם מתנהג במתירנות, אז בוודאי שגם הם יכולים להמשיך בתאוות שלהם בלי נקיפות מצפון.

מה באמת צריך לזכור

ואז מגיעים ימי הזיכרון, לשואה, לנופלים, לחיילים ולכל מי שמת על קידוש השם. שבעצם הסיבה היחידה שבגללה אותם אנשים מתו, היא היותם יהודים. וזה לא משנה אם הם היו חרדים, חילונים או שומרי מסורת. כי יהודי הוא יהודי בכל מצב, בין אם התרחק או לא. ואם הוא עצמו מכחיש את זה ומתנהג כמו גוי, אז יבואו ח”ו הנאצים שיביאו לו אילן יוחסין שמראה שהסבתא רבה שלו הייתה יהודיה.

חז”ל מספרים לנו שלכל יהודי יקר שנפל בנסיבות שכאלו, רק בגלל שהוא יהודי, יש את המקום הגבוה ביותר בעולם הבא. הוא נהרג על קידוש השם וזוהי המעלה הגדולה ביותר שיכולה להיות. זהו יהודי שנפל בעת מילוי תפקידו כיהודי. בין אם זה בשואה, בין אם זה במלחמה, בין אם בפיגועים או פעולות טרור. לכולם מכנה משותף אחד, הוא נפל כי הוא יהודי. הקדוש ברוך הוא בוודאי לא שוכח ולא מקפח את הבנים שלו, וכל שכן אם עצם היותם הבנים שלו היא הסיבה לרציחתם.

ואת כל זה עלינו לזכור בימים האלו. לזכור מול מי נלחמנו, לזכור באיזה צד אנחנו, לזכור מה התפקיד שלנו, לזכור מה זה אומר להיות יהודי. לא לשכוח את הדברים ולעבור לכוח של האויב מתוך הנוחות הזמנית.

אדם שמאמין באבולוציה צריך לדעת שהוא נותן כוח לתפיסה הנאצית. שאם אנחנו בסך הכל חיות, אז אפשר להתנהג כמו חיות, ללא מוסר. כאילו שהכול הפקרות חס ושלום אין דין ואין דיין.

אדם שמאמין בחופש מדת נותן כוח לכל אותם עמים שרצו לחסל אותנו כדי לעשות כרצונם בלי נקיפות מצפון. הוא נותן כוח ליצרים ותאוות והופך להיות כמו בהמה, ללא צד מוסרי. הרי כל עניין המוסר הוא להגביל את האדם, שלא יעשה ככל העולה על רוחו ולא יתנהג כמו בהמה בלי רסן. אלא שישלוט על היצר ויעשה מה שנכון וטוב לעשות.

כעת הכדור עבר לידיים שלנו. עלינו מוטל התפקיד החשוב שעבר מדור לדור להיות אור לגויים. הם מנסים להחליש אותנו ולפתות אותנו ללכת בדרכים שלהם, אבל אנחנו מוכרחים להיות חזקים. לזכור ולא לשכוח את מה שהיה בשואה, בפיגועים ובמלחמות. אומות העולם ניסו לנצח אותנו ולחסל את המוסר בעולם, אבל התפקיד שלנו זה להילחם בכל הכוח ולשמור על התורה הקדושה.

כל אותם יהודים שמתו על קידוש השם לא עשו זאת כדי שנהפוך ל”חילונים”, נחיה כמו גויים או נאמין ב”אבולוציה” ונלך בדרכי אותם נאצים ארורים. הם הקריבו את עצמם כדי שנוכל אנחנו להמשיך את דרכם, לחיות כמו יהודים ולהאיר את העולם.

אבותינו שמרו מצוות בסתר למרות הסכנה שבכך, כדי שצאצאיהם שיזכו להיות בארץ ישראל יזכרו מה זה תפילין ושבת. הם התפללו כל חייהם ליום הזה שיגיע שנזכה להיות בארץ הקודש ונוכל לקיים מצוות ללא הפרעות ואיומים. זו מלחמת קיום בין היהודים שמייצגים את התורה והרוחניות לבין שונאי ישראל שמייצגים את הכוחניות הגשמית.

מליוני יהודים מסרו את נפשם כדי להוכיח שהרוחניות מנצחת ואנחנו עדיין כאן. הם עשו זאת כדי שנמשיך אנחנו להילחם ולא ניכנע. אנחנו מוכרחים להמשיך את דרכם הטהורה של אבותינו הקדושים כדי שנדע שהם לא מתו לחינם. שיהיו גאים בנו שהמשכנו את דרכם ולא נטשנו אותם מתוך חוסר נוחות וזלזול.

מה עושים בזמן הצפירה?

המדינה קבעה את הימים האלו לזכר אותם נופלים. בימים האלו ישנם טקסים רבים ברחבי הארץ, ובעיקר המנהג המרכזי הוא עניין העמידה בצפירה. כל זה הושרש באנשים וכאילו נתפס בתור ערך עליון.

ובכל שנה הדברים צפים מחדש ומתחילים ויכוחים והאשמות. כי רואים אנשים יראי שמיים שלא עומדים בצפירה. מדוע הם לא מכבדים את זכר הנופלים? איך יתכן שהם מזלזלים בערכים כל כך חשובים של העם היהודי? איך יתכן שהם עד כדי כך אטומים וחסרי רגש? איך יתכן שהם מתכחשים לאחיהם שנפלו?

כיוון שאנשים הורגלו מגיל צעיר לקיים טקסים בימי הזיכרון לשואה ולחללי מערכות ישראל, לשמוע צפירה ולעמוד במשך דקה או שתיים בלי לעשות דבר, אז באופן אוטומטי הם מקשרים את הדברים כעין התניה שעמידה בצפירה משמעה הזדהות ואכפתיות.

הם בטוחים לעצמם שאותה עמידה קובעת אם אכפת לנו מאותם נופלים ואם אנחנו מוקירים, אוהבים ומעריכים אותם. שכאילו אם אדם לא עומד בצפירה אז הוא מזלזל ח”ו בנופלים. ואז ממילא, כאשר שומעים את עמדת התורה לגבי הדבר, אז חשים חוסר אכפתיות וזלזול. כי הם חושבים שש בזה זלזול בנופלים.

אבל באמת צריך להבין שאין שום קשר בין הדברים. יש את כבוד הנופלים שזה דבר אחד, ויש את העמידה בצפירה שזה דבר שונה לחלוטין ולא קשור כלל. כל אותם יהודים יקרים וקדושים שנפלו על קידוש השם, שנרצחו בזמן השואה, בצבא, במלחמות ישראל, בפיגועים או בכל עניין אחר הם אחים יקרים, קדושים וטהורים שנלקחו מאיתנו. הצער והכאב על כל יהודי שמסתלק מן העולם הוא עצום, ובפרט כשכל הסיבה לרציחתו היא היותו יהודי.

אבל יחד עם זאת אין שום קשר בין הרגש כלפי אותם יהודים לבין עמידה חסרת תועלת בזמן הצפירה. אנשים מתייחסים לאותה צפירה כערך עליון שאין לו עוררין. אבל זו סתם המצאה שבכלל הגיעה מאומות העולם, לא מועילה בשום דבר, לא לנופלים ולא לנו, ואדרבה, היא אפילו מזיקה וגורעת.

וכדי להבין את זה, ניקח משל דמיוני ומוגזם. תארו לכם שראשי המדינה היו קובעים מנהג מוזר, שבכל שנה עם הישמע הצפירה, על כל האזרחים להדביק לעצמם אף של ליצן, להוציא לשון ולקפוץ במשך דקה. הכל לזכר הנופלים כמובן. ובאמת לאט לאט משנה לשנה כולם היו עושים זאת ומתרגלים לכך במשך עשרות שנים.

אבל אז היה מגיע אדם שמנסה לחשוב בהיגיון, רואה את כל הליצנות הזו ומחליט לא להשתתף בזה. אז כל העם היו כועסים עליו ומאשימים, וכי אתה קורא לעצמך יהודי?! וכי לא אכפת לך מהאחים שלך שנרצחו? מדוע אתה לא שם אף של ליצן כמו כולם? מדוע אתה לא קופץ?

אבל מובן הדבר שאם אותו אדם היה נשאר אמתי עם עצמו, אז בוודאי שלא היה מתפתה ללכת אחרי העדר, גם אם כולם סביבו עושים את הדבר וגם אם הם לוחצים וכועסים. וכי זה הזכר של הנופלים? מה הקשר בין אף של ליצן והוצאת לשון לבין הזכר של הנופלים? האם מי שלא משתתף בזה נקרא “מזלזל”? הרי בדיוק להפך! זוהי ליצנות. זה כשלעצמו זלזול בכבוד הנופלים.

וכך גם לעניין העמידה בצפירה. וכי זה כבוד הנופלים? מה הם מרוויחים בכך? למי זה עוזר? הרי זה זלזול בכבודם! לקחת מנהג של גויים ולעשות ממנו מחווה ליהודים קדושים וטהורים שנרצחו? וכי בשביל זה נפלו בקרבות מול עמים אחרים? כדי שנאמץ את המנהגים של אותם עמים ונהיה דומים להם?

אז אם באמת רוצים לעשות דבר לזכר הנופלים, צריך למצוא משהו שבאמת יועיל להם. לקרוא משניות לעילוי נשמה, לומר תהלים, לתת צדקה, לקיים מצוות או לעשות כל דבר רוחני שמועיל לעילוי נשמה. ואם כן, צריך לשאול מדוע לא באים בטענות לאלו שלא לומדים לזכות הנופלים? מדוע לא מאשימים אותם על זלזול בכבוד הנופלים?

עמידה חסרת תועלת בצפירה היא ביטול תורה המוני שגורם ח”ו את ההפך מעילוי לנשמה. יש אפילו חיילים בצבא ומתנדבים שעומדים במשך יום שלם, מתחלפים במשמרות רק כדי לעמוד, כאילו לאות כבוד. אבל מה נותנת אותה עמידה? כיצד היא מועילה?

הרי אם אדם מאמין בתורה וברוחניות, אז ממילא הוא יודע שיש עולמות עליונים ואז הוא יכול לעשות דברים טובים לעילוי נשמה. הוא יודע שאותן נשמות רוצות שיעזרו להם ויעלו אותן, ולא אכפת להם מה”כבוד” חסר התועלת שאנשים עושים בעמידה שלהם.

ואם האדם אינו מאמין בעילוי נשמות, אז ממילא לשיטתו כל נשמות ההרוגים ח”ו אבדו מן העולם ובכלל לא קיימות. אז גם כאן אין שום טעם לעמוד לחינם במשך דקה, שהרי מה זה עוזר להם שיתנו להם “כבוד” אם הם בכלל לא קיימים?

יוצא שאותה עמידה טיפשית לכולם. למי שלא מאמין בהישארות הנפש, אז לכבוד מי הוא עושה את כל זה? ולמי שמאמין בהישארות הנפש, אז מובן שעמידה סתמית לא תועיל במאום, ואדרבה, היא עלולה לגרוע. אז שיעשה דברים שבאמת יועילו.

אם אדם יקרא משניות לזכות הנופלים או יאמר פרקי תהלים במקום לעמוד, אותם נופלים ישמחו מזה ויעריכו את זה הרבה יותר. הנפטרים משתוקקים שהאדם יקיים איזו מצווה לזכותם שתביא לעילוי נשמתם. כל דבר קטן שיהודי עושה לעילוי נשמה מביא את הנשמה למקומות גבוהים וטובים יותר.

ויוצא שדווקא אותם שכן עומדים דום בצפירה הם אלו שבאמת מראים זלזול בכבוד הנופלים. כי האדם כל כך בקלות יכול להועיל להם לעלות דרגות ולהגיע לעונג עליון, אבל הוא בוחר לא לעשות זאת ומונע את כל השפע העצום הזה מהם.

אותן נשמות מתחננות אליו שיעשה משהו שיועיל להן, אבל הוא עומד זקוף בצורה גאה, ובמשך דקה שותק ולא אומר כלום. כל כך בקלות הוא יכול להועיל, הרי גם ככה הוא עומד עכשיו דום בלי לעשות כלום, וכי מה אכפת לו למלמל איזה פסוק? מה אכפת לו לעזור לאותן נשמות ולשמח אותן? אבל כאילו שעושה “דווקא”, ולא רוצה להוציא שום פסוק ואפילו לא אות אחת של תורה מהפה.

אז אותן נשמות, שמחפשות מי שיעלה אותן עוד ועוד, מתאכזבות מאותו אדם שעומד בשקט, ומכל ההמצאה הטיפשית הזו של עמידה סתמית וחסרת תועלת. אמנם יש לזה גם צד של זכות, שבאותה דקה לא אומרים לשון הרע ואין פנאי לעבירות שונות, אבל הנשמות רוצות שיעזרו להם, שילמדו ויקיימו מצוות לזכותן.

אז אדם שבאמת אכפת לו ילמד תורה לעילוי נשמת הנרצחים. יארגן שיעורי תורה לזכר הנופלים. ייתן צדקה לזכותם. יקבל עליו קבלה כלשהי. ישתדל יותר בקיום המצוות. יתפלל לעילוי נשמתם. יעשה חסדים ומעשים טובים. יעשה משהו שבאמת יעזור ולא סתם עמידה טיפשית.

העונש על ביטול תורה של כל עם ישראל בצורה מכוונת למשך דקה שלמה הוא חמור ונורא. אמנם יש הרבה ביטול תורה בעולם לצערנו, אז אדם חושב לעצמו מה זה כבר חשוב עוד דקה אחת. אבל יש הבדל עצום בין אם אדם לא לומד תורה כיוון שהוא עסוק בדברים אחרים, שהוא עובד, ישן, אוכל ועוסק בעיסוקים שונים וטרדות שונות, לבין אם מתארגנת קבוצה של אנשים ומחליטים שבשעה מסוימת כולם מבטלים תורה. שאז אדם שנמצא בדרך לבית המדרש צריך להתעכב בדקה נוספת ללא שום סיבה.

כאשר מתארגנים בצורה מכוונת ויזומה כדי לבטל תורה, ולא באופן אישי אלא בפרהסיה כולם ביחד, וכאילו עושים את הכל לזכר הנופלים, זה דבר איום ונורא. ועל אחת כמה וכמה שאם אדם באמצע לימוד תורה, ואז בהישמע הצפירה יפסיק את לימודו כאילו לזכר הנופלים, הוא גורם נזק שאי אפשר לשער בכלל.

וכך בכל שנה כמעט כל מדינת ישראל מתאחדת לדקה של ביטול תורה והידמות לחוקי הגויים. חוץ מהחרדים כמובן שכולם מתקוממים עליהם ומאשימים אותם, שאיך יתכן שהם מעזים ללמוד את תורת ישראל בזמן שכולם עומדים על פי תורת הגויים? איך יתכן שהם מנסים להועיל בזמן שאפשר לעשות דברים חסרי תועלת כמו כולם?

לכן חשוב מאוד לנצל את הזמן וללמוד כדי להועיל לעילוי נשמתם, ובטח שלא לעשות ביטול תורה של דקה או שתיים באופן מכוון מראש, וגם לא להכניס את מנהגי הגויים לתוכנו. כל פסוק וכל מילה של קדושה שיוצאת מהפה שלנו מעלה את כל אותם הנופלים למקומות נשגבים. יש לזה תועלת רבה גם לעצמנו וגם לכל אותם הנפטרים.

ובכל זאת, יחד עם כל זה חשוב לציין שאם אדם נמצא במקום ציבורי עם אנשים רחוקים מתורה ומצוות שרואים אותו, אז כן כדאי לעמוד כדי לא לגרום למחלוקות ולחילול השם. אלא שכאמור אסור לעמוד סתם כך, אלא לקרוא משניות, תהלים או דבר כלשהו לעילוי נשמתם בזמן העמידה. אפשר עם ספר כיס או אפשר לחזור על פרקי תהלים שזוכרים בעל פה (כמו שיר למעלות וכו’). ואדרבה, כדאי לקרוא בקול רם ובאופן בולט, הן כדי לזכות את האנשים בשמיעה, והן כדי לעשות קידוש השם ולהכניס לתודעה של האנשים שרק התורה היא זו שיכולה להועיל לאותם נופלים.

אמנם יתכן שהדברים נשמעים קצת חריפים למי שלא מכיר את הצד השני, ובמיוחד למי שהתרגל לצפירה כערך יהודי ונשגב, אבל האמת צריכה להיאמר. ואם אדם יחשוב עם עצמו ויתבונן ברצינות בדברים, אז בוודאי יבין שאין שום קשר בין הצפירה לבין זכר הנופלים.

להתחזק מתוך הכאב

הימים האלו הם זמן מצוין להתחזק וללכת לשיעור תורה לעילוי נשמת ההרוגים, לקיים איזו מצווה או חסד עם הזולת שייזקף לזכותן של נשמות ההרוגים, וכמובן להתחזק מתוך הדברים גם לעצמנו. שהרי כל המלחמות שעברנו וכל אותם נופלים על קידוש השם, עשו את הכל כדי שאנחנו נמשיך לתפקד כעם יהודי חזק ומאוחד.

לא כדאי לתת לימים האלו לעבור בלי תועלת ועם צער וכאב בלב שמחלישים אותנו. אנשים הולכים לטקסים, עומדים בצפירה, צופים בסרטים עצובים על השואה ועל חללי צה”ל, משתתפים ביריות “כבוד” לנופלים, אבל יום שלם עבר ואיך זה הועיל לנו? איך הועלנו לאותם נופלים? הדבר היחיד שאנו מקבלים מהכול זה צער וכאב שלא תורמים לאף אחד ורק מזיקים. אנו מוכרחים לחשוב כיצד להתקדם, איך נעזור לעצמנו להגיע למקום טוב יותר ואיך נעזור לכל אותם הרוגים לעילוי נשמותיהם הקדושות.

הימים האלו מאחדים את כולנו כעם אחד, שהרי עצם היותנו יהודים והבנים של הקדוש ברוך הוא זה מה שמביא אותנו לרצות לזכור את כל אותם נופלים. הרי עובדה שאנו לא עושים יום כזה לזכר הנופלים בעירק או לזכר הרוגי בריטניה. וגם אם היו עושים, זה לא היה באמת משפיע עלינו, כי אין לנו קשר אליהם. אנו רוצים לזכור דווקא את האחים שלנו, שנרצחו בגלל היותם יהודים כמונו. מה שכואב לנו זה שרצחו אנשים מהעם שלנו. העם של הקדוש ברוך הוא. בשר מבשרנו. כאילו שלקחו חלק מעצמנו.

ולכאורה בשביל אדם שלא מאמין בהשגחת הבורא או בתורה הקדושה, מה ההבדל בין אותם נרצחי שואה לבין אנשים מעמים אחרים שנרצחו? שהרי אם אין הבדל בין יהודי לאינו יהודי, אז אין גם הבדל בין יהודי לגרמני ואין כל טעם לכאורה לקיים את יום השואה. וגם מדוע אכפת לנו מחיילי צה”ל שנפלו ולא אכפת לנו מחיילים של אומות אחרות? הרי אם אין הבדל בין יהודי לגוי, אז לכאורה גם אין הבדל בין החיילים במדינות השונות.

אלא שכולנו יודעים היטב שישנו הבדל מהותי בינינו לבין שאר העמים. אנו יודעים שאנו עם אחד, ואפילו שיש קצת חילוקי דעות פה ושם בינינו, כולנו יודעים שנמסור את נפשנו האחד למען השני בזמן אמת אם יהיה צורך בכך. כי כל יהודי הוא עולם שלם שאסור שייחרב. הוא הבן של הקדוש ברוך הוא.

לכן אנו שומרים בגבול ומגנים על אחינו היהודים, ולפעמים מוכנים לשחרר אלפי רוצחים רק כדי להחזיר הביתה יהודי אחד. כי אנו מבינים שיש הבדל מהותי בינינו לבין העמים האחרים. דווקא בימים האלו אנו צריכים לזכור את האחריות המוטלת עלינו בתור העם הנבחר. צריך לזכור מה הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו. צריך לעשות חשבון נפש ולחשוב כיצד נתקדם הלאה ונבצע את שליחותנו כראוי.

נזכור ולא נשכח את כל אותם יהודים שמסרו נפש למען קידוש השם. נזכור את אשר פעלו ונהיה אנחנו ממשיכי דרכם. נתאחד בע”ה כולנו כעם אחד ונהיה אור לגויים. אבותינו הקדושים התחילו במלחמה הזו, וכעת אנחנו ננצח בה בעזרת השם יתברך.

שנזכה שדווקא מתוך כל הצער, נוכל להגיע לשמחה הגבוהה ביותר. שהדברים יהיו בע”ה לעילוי נשמות כל מתי ישראל.

ראובן (רוני) פיזנטי

אודות כותב המאמר : ראובן (רוני) פיזנטי

אברך ויוצר שכותב מהלב עם המון אהבת ישראל. מחבר הספרים ״מחפשים את האמת״ ו״מהפרשה לחיינו״.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  • רישום לעדכונים

  • כל תכני האתר פתוחים לכולם ללא צורך ברישום. הרישום הוא רק למי שרוצה לקבל עדכונים מהאתר מפעם לפעם.

  • איך להיות מאושרים

  • תודות לתורמים המובילים

    • אופיר שלמה סוויסה בן אסתר
    • יצחק שגיא זוזוט בן צביה סלביה
    • ברוך אדרי בן עישה
    • שמעון אלמליח בן אסתר
    • שלמה כהן בן סימי

    השם יתברך ישלח להם שפע עצום, ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם לטובה.

    למידע על בית המדרש ולתרומות לחצו כאן.

  • מחפשים את האמת – דיסק שמע

  • כניסת מנהלים