בע"ה נעשה ונצליח
אור נקי רוני פיזנטי

האתר אור נקי הוא איחוד אתרי יהדות ופרויקטים שונים לזיכוי הרבים, ביניהם ״ללא גזל״ ו״אמונה״. על מנת להנגיש לכל יהודי תוכן כשר, נקי ואיכותי בחינם. מסע לעומק פנימיות הנפש ולחיזוק האמונה, בשפה ברורה המתאימה לכל יהודי, בפשטות ובגובה העיניים. מוגש על ידי ראובן (רוני) פיזנטי, מחבר הספרים ״מחפשים את האמת״ ו״מהפרשה לחיינו״. למידע נוסף לחצו כאן

הלכות תפילין ומזוזות – פרשת ואתחנן

ראובן (רוני) פיזנטי | 17 באוגוסט 2016 | הלכות מעשיות למתחילים | פרשת ואתחנן

פרשת ואתחנן מלמדת אותנו בין השאר על מצוות תפילין ומזוזות. המצוות הללו אמנם מוזכרות בקיצור נמרץ, אך מהוות חלק נכבד, יסודי ומשמעותי ביותר ביהדות. לכן מזכי הרבים רודפים אחרי אנשים שיניחו תפילין לפחות לרגע אחד, כי המצווה הזו מסמלת את החיבור הרוחני שיש ליהודי. ולכן גם יהודי רחוק ביותר מתורה ומצוות משתדל לפחות לשים מזוזה בפתח ביתו. אלו דברים שורשיים ביהדות.

מלבד היותן מצוות חשובות, התפילין והמזוזות גם שומרות עלינו מן המזיקים. כל הנבראים שרואים את שם השם נקרא עלינו, שאלו התפילין, יראים מאיתנו. והמזוזה שומרת על הבתים שלנו מכל דבר רע ומכל משחית. לכן יש לדקדק היטב ולשים לב לכל פרט כדי לנצל את המצוות האלו להגנה מושלמת ושמירה מכל דבר רע.

אבל למרות ההשתדלות במצוות האלו, פעמים רבות אנשים מחסירים פרטים ולא לומדים את ההלכות הקשורות וכך מחמיצים את האורות העצומים שאנו יכולים לקבל מהמצוות הללו. פעמים רבות אנשים משקיעים בזה מאוד, אבל מפאת חוסר ידיעה מתגלה לבסוף חס ושלום שהמזוזות פסולות או שהתפילין לא הונחו כראוי מעולם. לכן עלינו לדעת את ההלכות הקשורות כדי לוודא שאנו מקיימים את המצוות הללו כראוי.

מחובתנו למשל לדעת שאת התפילין והמזוזות צריך לקנות אצל סופר סת”ם ירא שמיים. אנשים רבים רוכשים בחנויות לתשמישי קדושה מזדמנות מזוזות או פרשיות של תפילין והם כלל לא יודעים מי כתב אותם. לפעמים רואים שהמוכר עצמו הוא ירא שמיים וסומכים עליו, אבל פעמים רבות המראה החיצוני עלול להטעות. וגם אם בדקנו כפי יכולתנו ומצאנו שהוא באמת ירא שמיים, מכל מקום הוא עצמו לא תמיד יודע מי כתב את הפרשיות.

קשה מאוד לעקוב אחרי הדברים ויש עם זה המון בעיות. לכן חשוב לעשות מאמץ לקנות ממישהו ירא שמיים שמכירים או שאחד המכרים מעיד עליו שהוא ירא שמיים. ישנם מכוני סת”ם ומקומות שאפשר לשמוע עליהם המלצות מרבנים שונים, או סופרי סת”ם שאנשים שמבינים בתחום מכירים וממליצים עליהם.

צריך להבין שכל פרט קטן עלול לפסול. לצורך דוגמה, אם למשל הסופר לא כתב את התפילין או המזוזות לפי הסדר (למשל כתב מילה ולאחר מכן את המילה שלפניה, או אפילו שדילג על אות ואז חזר לכותבה) או אם למשל לא כיוון כשכתב את שם השם, אז אותן תפילין ומזוזות פסולות ואף אחד בעולם לא יכול לדעת את זה מלבד אותו סופר שכתב.

יוצא שהכול מתבסס על אמון. שאדם עם ראש עסקי לא יסכים להפסיד כסף ולכן יעלים את הטעות כך שיחשבו שאותן תפילין פסולות הן כשרות. רק יהודי שבאמת ירא שמיים לא יהיה מוכן למכור את העולם הבא שלו תמורת כסף. כולם יכולים להסתכל על הכתב המהודר ולהתרשם מסגנון הכתיבה היפה ואפילו להציע הרבה כסף כדי לקנות את זה מתוך ביטחון מוחלט שזה כשר, אך אותן פרשיות פסולות לחלוטין.

לאחר שהסופר התאמץ וכתב ואז גילה שיש טעות שפוסלת את הפרשיות, והוא היחיד שיודע שהן פסולות ואין אפשרות לאף אחד אחר לדעת את זה, אז צריך הרבה מאוד יראת שמיים כדי לזרוק יום עבודה שלם אל הגניזה בלי להרוויח כלום, ואפילו להפסיד את עלות הדיו והקלף, ולהתחיל את כל העבודה מחדש.

זה מפתה מאוד להשתמש בחוסר הידיעה של האחרים כדי למכור את אותן פרשיות פסולות בלי שאף אחד יוכל לגלות זאת לעולם. ובמיוחד אם אותו סופר חי בדוחק וצריך לפרנס משפחה, שאם אין לו מספיק יראת שמיים הוא עלול להכשיל את האחרים.

וכל זה כמובן מדובר על סופר סת״ם כשר שרק התבלבל בטעות, אבל לצערנו הבעיה גדולה הרבה יותר שכן לצערנו הגדול יש אנשים שעושים הכל בשביל כסף ואין להם שום קשר ליראת שמיים.

ישנן פרשיות שנכתבות על ידי שבלונה על ידי סוחרים חסרי יראת שמיים מתוך מטרה אחת ויחידה להרוויח כסף. יש כאלו שלוקחים מהגניזה פרשיות כדי לתקן ולמכור אותן. וישנן אפילו מזוזות שמודפסות בסין. מיותר לציין שכל אלו פסולות לחלוטין.

לכן חשוב לוודא שאותו סופר שכותב את הפרשיות הוא תלמיד חכם שיודע היטב את ההלכות ובעיקר ירא שמיים שלא יעז להוציא מתחת ידו דבר פסול שיכשיל אחרים, וגם אם הוא יפסיד ימי עבודה וכסף בעבור זה, הוא בוודאי לא ימכור את העולם הבא שלו ולא יכעיס את בוראו. מחובתנו לדעת מי כתב את התפילין והמזוזות שאנו רוכשים או לכל הפחות לקבל עליו המלצות ממכרים שמעידים על יראת השמיים שלו.

והדבר לא מסתיים בסופר הסת”ם, כיוון שישנם עוד פרטי הלכות רבים. וכמו למשל בבתי התפילין וברצועות וכדומה. שפעמים רבות לצערנו שישנם זיופים בנושא. לכן צריך לעשות השתדלות מרבית לחקור ולברר על הכשרות של המקום שממנו קונים.

בנוסף חשוב ללמוד היטב את ההלכות הקשורות כדי לדעת כיצד לקיים את המצוות האלו בצורה הטובה והיעילה ביותר. כי גם לאחר שכבר רכשנו תפילין ומזוזות כשרים ומהודרים, מכל מקום מוטל עלינו להשתמש בהם כפי ההלכה.

לכן ניסינו לרכז את ההלכות העיקריות והבסיסיות שקשורות לתפילין ומזוזות ולהציג אותן בצורה פשוטה ומובנת כך שכל יהודי יזכה לדעת ולקיים את המצוות האלו כראוי. בכל שאלה יש להתייעץ עם מורה הוראה מוסמך.

הלכות תפילין

כל יהודי מחויב להניח תפילין בכל יום. המצווה היא רק על הגברים ונשים לא מניחות. וכבר הוזכר בגמרא (מסכת ראש השנה יז.) שבכלל פושעי ישראל בגופן זה יהודי שלא מניח תפילין. ומכאן נבין את החשיבות המרובה של עניין הנחת התפילין.

והדבר כלל לא תלוי בעניין התפילה בבית הכנסת, שגם אדם שלא הולך להתפלל מסיבה כלשהי, מכל מקום מחויב להניח תפילין, ואפילו רק לדקה לקרוא קריאת שמע ולהוריד אותן, ובכך הוא מקיים כמה מצוות חשובות. וגם אם אדם לא הניח תפילין בבוקר, מחובתו למצוא זמן להניחן במשך כל היום עד השקיעה.

סדר ההנחה הוא הנחת תפילין של יד ביד החלשה שהיא יד שמאל אצל רוב האנשים, ומי שכותב ביד שמאל מניח ביד ימין. הנחה על מקום הקיבורת, כלומר בשריר התפוח בזרוע, מעל מקום המרפק כאשר התפילין פונות כלפי הגוף (לכיוון הלב).

לאחר שמברכים על ההנחה יש להדק מיד ולכרוך שבע פעמים את הרצועה סביב היד עד שמגיעים למפרק של כף היד. חצי הסיבוב הראשון אינו נחשב ולכן זה נראה כמו שמונה כריכות. לאחר מכן עוצרים ומניחים תפילין של ראש.

מקום הנחת תפילין של ראש הוא בחלק הקדמי של הראש במקום צמיחת השער (ואדם קרח מניח במקום שבו צמח השער בעבר) באמצעו (ולא נוטה לצד מסוים).

צריך להקפיד שהתפילין לא ירדו אל המצח כפי שמצוי אצל רבים שלא שמים לב לכך, כיוון שאם אפילו רק חלק מהתפילין עבר את מקום קו צמיחת השער אז זה לא נחשב למקום הנחת התפילין.

וכמו למשל שצורה כזו של הנחת תפילין (כפי שמובא באיור) אינה נכונה ולא מקיימים כך את המצווה, כיוון שהתפילין מגיעות לכיוון המצח ויורדות מתחת לקו צמיחת השער:

לכן צריך להקטין את הרצועות במידת הצורך ועדיף שהתפילין יהיו מעט יותר לאחור (לכיוון מרכז הראש על השער) מאשר לפנים (שירדו מתחת לקו צמיחת השער לכיוון המצח). הסבר על איך להקטין או להגדיל את התפילין נמצא בהמשך.

הקשר שמאחור בתפילין של ראש צריך להיות ממוקם בצד התחתון של העצם הבולטת באחורי הראש מעל העורף.

לאחר הנחת תפילין של ראש, חוזרים לתפילין של יד. יש לכרוך שלש כריכות סביב האמה (האצבע האמצעית), אחת על הפרק האמצעי ושתיים נוספות לאחר מכן על הפרק הראשון הקרוב לכף היד. לבסוף מלפפים את שאר הרצועה סביב כף היד. ישנם מנהגים שונים לכריכת הרצועות וכל אחד יעשה כמנהגו.

לפני שמברכים על התפילין צריך להכין אותם במקומם כך שלאחר הברכה יהיה אפשר להדק את הרצועה ישר ללא עיכובים. לאחר הברכה אין להפסיק לדברים אחרים לא בדיבור ולא במעשה עד לאחר סיום הנחת תפילין של ראש. לכן אין לנשק את התפילין באמצע, ובוודאי שאין לדבר ואפילו לא לרמוז או להתעסק בדברים שונים עד לסיום הקשירה של יד ושל ראש.

יש לשים לב שהצד השחור של הרצועות יהיה כלפי חוץ במקומות בהם הרצועה מהודקת לגוף (בין ביד ובין בראש) ושלא תתהפך הרצועה.

הנחת תפילין דורשת גוף נקי, ולכן אין להניח אם צריך להתפנות, אלא יש להתפנות לפני כן ורק לאחר מכן להניח. וכן אסור להפיח עם התפילין ואסור לישון עם תפילין. בכלליות יש לדאוג תמיד להיות עם גוף נקי לפני התפילה ולפני הנחת תפילין.

מי שיש לו חולי מעיים שלא יכול להעמיד עצמו למשך זמן רב, יניח לזמן מועט ויקרא קריאת שמע ותפילת עמידה ולאחר מכן יסיר אותן למשך שאר התפילה. ילדים מתחת לגיל בר מצווה יניחו רק אם הם יודעים לשמור על נקיות הגוף היטב.

בתי התפילין וגם הרצועות נחשבים לתשמישי קדושה, ולכן אין להיכנס איתם לבית הכיסא ואין לנהוג בהם תשמיש ביזיון. צריך להקפיד שהרצועות לא ישתלשלו לרצפה וכפי שמצוי מאוד שכאשר מניחים את התפילין, לא שמים לב שקצות הרצועות נופלות לרצפה. גם אין להחזיק את התפילין מהרצועות כך שהבית יהיה תלוי באוויר בדרך ביזיון, אלא להחזיק מהבית עצמו. אסור לזרוק רצועות בלויות או קרועות, אלא צריך לשים בגניזה.

הקטנה או הגדלה של רצועות התפילין

בתפילין של ראש הקשר יוצר מידה מסוימת ברצועות וכך אותה מידה עלולה להיות קטנה או גדולה מדי. לכן יש צורך להתאים את הקשר כך שהמידה תתאים בדיוק לראש שלנו.

כדי להקטין או להגדיל את הרצועות, נסתכל תחילה על הרצועות כדי לדעת אילו רצועות אנו הולכים לעבוד לפתיחת הקשר.

אם נשים לב, ישנן ארבע רצועות שיוצאות מהקשר, שתיים מהן ממשיכות אחת את השנייה באותו קו, כאילו שזו אותה רצועה שנכנסת לקשר וממשיכה באותו קו לצאת ממנו. אלו הרצועות שאיתן אנו הולכים לעבוד.

ובאמת אם נעקוב אחרי הרצועות נגלה שזו באמת אותה רצועה שנשארת באותו קו ויוצאת מהצד השני, ואם נשחק איתה בכיוונים השונים, נוכל להקטין ולהגדיל את התפילין. אלא שכיוון שהרצועות עשויות מעור, והזמן עושה את שלו, אז בדרך כלל קשה מאוד לשחק איתן, והן דבוקות חזק.

אז אפשר להיעזר בכלי כלשהו כמו עט או עיפרון, להשחיל אותו ולנסות לשחרר קצת את הרצועות הדבוקות. נשחיל את הכלי למקום כלשהו באותה רצועה (רק בזו שאנו עובדים איתה), וננסה למשוך אלינו מן הרצועה. כך נעשה אותו דבר גם בצד השני.

אם הרצועות מתעקשות להידבק ולא להשתחרר, אפשר לשחק קצת עם הרצועות האחרות שאיתן אנו לא עובדים לפתיחת הקשר, רק כדי לשחרר את הלחץ מעליהן.

לאחר ששחררנו את הרצועה נוכל לשחק איתה, להגדיל או להקטין כרצוננו. כדאי למדוד את התפילין כדי להיות בטוחים במידה לפני הסגירה של הקשר. לבסוף נסגור את הקשר על ידי מתיחת הרצועות בחזרה.

הלכות מזוזה

פתח של בית דירה שעשוי לכניסה ויציאה חייב במזוזה. וכל זה דווקא אם יש בשטח הפנימי של הבית או החדר ארבע אמות על ארבע אמות שזה מעט פחות משני מטר רבוע. ודווקא אם יש לאותה כניסה צורת הפתח, שזה שתי מזוזות בשני הצדדים ומשקוף למעלה שמחבר אותן. לכן למשל שער בחצר ללא חלק עליון לא צריך מזוזה.

אין הבדל בזה בין גברים לנשים, ולכן גם נשים חייבות במזוזה ואישה יכולה גם לברך ולקבוע מזוזה בעצמה אם אין מי שיקבע לה.

המזוזה צריכה להיות מצד ימין של חלל פתח הכניסה. אם אין מקום בחלל הפתח עצמו, לא יועיל לקבוע בכותל הסמוך. לכן צריך לשים לב שיש מקום למזוזה. ואפשר לחפור פנימה כדי לעשות שם נישה וכך לשים את המזוזה שקועה בפנים.

לפני קביעת המזוזה יש לברך לקבוע מזוזה. אם קובעים כמה מזוזות בבית ביחד, אז יש לברך על מקום אחד ולכוון לפטור את השאר. ואז צריך מיד לקבוע את כולן בזו אחר זו. וצריך להשתדל לא להפסיק בדיבור שלא קשור למצווה עד שיסיים לקבוע את כולן.

במקום בו לא עושים שימוש של דירה, כמו למשל מחסן, חדר כביסה וכדומה, יש ספק אם צריך לקבוע שם מזוזה או לא ולכן יש לקבוע שם מזוזה בלי ברכה. וכך יש לעשות בכל מקום שיש ספק אם חייב במזוזה או לא. הטוב ביותר הוא לברך על מקום שחייב במזוזה ולכוון לפטור גם את המקום שבספק, ולאחר שקובעים את המזוזה במקום החייב הולכים למקום הספק וקובעים גם שם על סמך אותה הברכה שברכנו קודם.

יש לקבוע את המזוזה בצד ימין של הנכנס ובתחילת השליש העליון. ואנשים רבים קובעים את המזוזה במקום גבוה בלי לחשב את המיקום המדויק, אבל לכתחילה צריך לקבוע בדיוק בתחילת השליש העליון.

לכן יש למדוד את הגובה של חלל הפתח ולחלק את הגובה לשלש, ואז בחלק העליון מתוך השלשה יש לקבוע את המזוזה בתחתית שלו, כך שכל המזוזה תהיה בשליש העליון, ותחתית המזוזה תהיה הגבול בין השליש העליון לאמצעי.

יש לשים לב היטב שכל המזוזה תהיה בשליש העליון, כיוון שאם אפילו חלק ממנה יהיה מתחת לזה פסול. לכן אם יש קצת ספק איפה השליש העליון ואין שום אפשרות למדוד, אז עדיף לשים למעלה יותר כיוון שזה כשר בדיעבד.

חשוב לדעת שגם אם הפתח גבוה מאוד ולא מגיעים למזוזה שהיא בשליש העליון, אין לקבוע נמוך יותר. אם למשל יש דלת ענקית בגובה שלושה מטרים, אז המזוזה צריכה להיות בדיוק מעל שני מטרים ואין להנמיך אותה גם אם אנשים לא מגיעים אליה. יש לזכור שאין חובה לנשק מזוזה (למרות שזה מנהג טוב לחיבוב מצווה), אבל כן יש חובה שתהיה מזוזה במקום המתאים לה.

בני עדות המזרח קובעים את המזוזה כשהיא זקופה וישרה, והאשכנזים קובעים אותה מעט באלכסון כשהראש של המזוזה פונה כלפי פנים הבית או החדר. כל אחד יעשה בזה על פי מנהג אבותיו.

המזוזה היא קדושה ואין לנהוג בה מנהג ביזיון כלל. לכן אין לקבוע מזוזה בבית הכיסא ובבית המרחץ. אין לזרוק את המזוזות וגם לא את בתי המזוזות הישנים, אלא יש לשים בגניזה. וכן יש להיזהר לא להניח דברים מזוהמים ליד המזוזה, כמו למשל שקיות זבל, מטאטא, מים של שטיפת הבית או שאר דברים של ביזיון ליד הכניסה לבית. רבים לא נזהרים בזה והזהר הקדוש בפרשת ואתחנן (דף רסג:) מחמיר בזה מאוד שהדבר עלול להביא מזיקים על האדם חס ושלום.

חייב לבדוק את המזוזות פעם בשלש וחצי שנים לכל היותר. כשמוציאים את המזוזות לתת לבדיקה, יש להשאיר לפחות מזוזה אחת בפתח הבית או בחדר שישנים בו. לאחר שמחזירים את המזוזות הכשרות וקובעים אותן, אפשר להוציא את המזוזות הנותרות וכך תמיד להישאר עם מזוזה בחדר בו ישנים.

אין לישון ולגור בבית ללא מזוזה. ואם נכנסים לדירה חדשה ואין אפשרות מסיבה כלשהי לעשות סדר חנוכת הבית, אז לכל הפחות יש לקבוע מזוזה לפני שישנים. ובאמת כדאי וראוי לעשות מיד סדר חנוכת הבית כבר ביום הראשון שעוברים לגור שם, עוד לפני שישנים שם, וגם בדירה שכורה.

וצריך לדעת שאפילו אם כל הבית מלא בארגזים ולא מסודר, לא צריך להרגיש לא נעים כי כולם יכולים להבין. לא כדאי לדחות את זה כי העיקר זה להשרות ברכה בבית, שהשכינה תשרה שם. לכן לא צריך לחכות כדי לעשות אירוע המוני עם בשרים על האש, אלא העיקר זה לעשות את הלימוד עוד לפני שעוברים לגור שם.

ואם מרגישים הכרח מצד המכרים, אז אפשר לעשות משהו קטן בהתחלה מיד כשעוברים, להביא תלמידי חכמים שילמדו את התיקון בין הארגזים, ולאחר מכן אפשר לקחת את הזמן לארגן את הבית ולעשות מה שרוצים לכל המכרים. לא צריך להשקיע בדברים התפלים, אלא העיקר זה להביא תלמידי חכמים, לקרוא את סדר הלימוד לחנוכת הבית, לומר דברי תורה ולעשות כמה ברכות. לכתחילה כדאי שיהיו עשרה אנשים, אבל אם זה לא מתאפשר אז אפשר גם בשלשה.

אין להסיר את המזוזות כשעוזבים את הבית ומישהו אחר בא לגור במקום. אם המזוזות מהודרות או מיוחדות לנו באיזשהו אופן, אפשר לקחת אותן לבדיקה כמה ימים לפני שעוזבים ויש לקבוע במקומן מזוזות כשרות רגילות. אפשר להסתדר עם השוכר לאחר מכן בתשלום על המזוזות שהשארנו, או לבקש לקבל אותן לאחר שיקבע מזוזות משלו. אבל בשום אופן לא להסיר אותן.

ולעומת זאת, אם משכירים את הבית לגוי (או מוכרים בחו”ל לגוי) או שהבית מיועד להריסה שלא יגורו בו, אז צריך להסיר את המזוזות שלא יהיו בביזיון. ולמכור את הבית בארץ ישראל לגוי זהו איסור.

זכות המצוות הקדושות האלו שמכילות אור רוחני גבוה שבוקע מתוך האותיות הקדושות, תעמוד לנו ולכל ישראל לשמור ולהגן עלינו ולהחיש את הגאולה השלמה, שתנחם אותנו בבניין ירושלים במהרה בימינו אמן.

ראובן (רוני) פיזנטי

אודות כותב המאמר : ראובן (רוני) פיזנטי

אברך ויוצר שכותב מהלב עם המון אהבת ישראל. מחבר הספרים ״מחפשים את האמת״ ו״מהפרשה לחיינו״.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  • רישום לעדכונים

  • כל תכני האתר פתוחים לכולם ללא צורך ברישום. הרישום הוא רק למי שרוצה לקבל עדכונים מהאתר מפעם לפעם.

  • איך להיות מאושרים

  • זכות הלימוד ודברי התורה

    • לעילוי נשמת דניאל בן ג׳ולי
    • להצלחת אופיר שלמה סוויסה בן אסתר
    • להצלחת יצחק שגיא זוזוט בן צביה סלביה
    • להצלחת ברוך אדרי בן עישה
    • להצלחת שמעון אלמליח בן אסתר
    • להצלחת שלמה כהן בן סימי

    למידע על בית המדרש ולתרומות לחצו כאן.

  • מחפשים את האמת – דיסק שמע

  • כניסת מנהלים