בע"ה נעשה ונצליח. היום י״ח בכסלו ה׳תש״פ
אור נקי רוני פיזנטי

האתר אור נקי הוא איחוד אתרי יהדות ופרויקטים שונים לזיכוי הרבים, ביניהם ״ללא גזל״ ו״אמונה״. על מנת להנגיש לכל יהודי תוכן כשר, נקי ואיכותי בחינם. מסע לעומק פנימיות הנפש ולחיזוק האמונה, בשפה ברורה המתאימה לכל יהודי, בפשטות ובגובה העיניים. מוגש על ידי ראובן (רוני) פיזנטי, מחבר הספרים ״מחפשים את האמת״ ו״מהפרשה לחיינו״. למידע נוסף לחצו כאן

מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב – פרשת כי תצא

ראובן (רוני) פיזנטי | ח׳ באלול ה׳תשע״ג | פרשת כי תצא

כולנו יודעים שהכול נכתב ונגזר, ועל פי מה שמחליטים בשמיים, כך ייראו החיים שלנו כאן. במיוחד עכשיו בימי הסליחות שלפני יום הדין הגדול אפשר להרגיש את הדברים מקרוב. אך בכל זאת, קשה להישאר אדישים לסביבה הגשמית שנראית מאוד משפיעה על המציאות של חיינו.

הרי אנו יודעים שלכל אדם יש בחירה חופשית, ואם כן, יוצא לכאורה שאדם זר כלשהו יכול לבחור בחירה שתשפיע על הסובבים אותו וגם עלינו. שאם למשל אדם בחר להתנהג בצורה לא טובה ולעשות נזק למישהו, אז אדם אחר חף מפשע נתפס כקרבן לבחירה של אותו אדם, וכך מזיקים לו ללא שום סיבה מוצדקת.

אדם שהחליט לגנוב למשל, מזיק לאחרים במעשה הגניבה שלו. יוצא שבגלל הבחירה שלו לגנוב הוא מזיק לאלו שהוא גונב מהם, ואם היה בוחר להטיב את דרכיו, אז היה מונע את הנזק של הגניבה מאותם אנשים. ומה אותו אדם מסכן שגנבו לו אשם בהתנהגות הלא טובה ובבחירה הגרועה של אותו גנב?

אנשים מאשימים, כועסים, שונאים וכו’, כי ברור להם שיש אנשים שאחראיים לנזקים שלהם. ברור להם שהם סובלים בגלל בחירה לא טובה של מישהו אחר. בגלל הגנבים, בגלל המחבלים, בגלל הנוכלים, בגלל המושחתים, בגלל הטעויות הטיפשיות שאחרים עושים וכו’.

רואים בצורה מוחשית שלאנשים יש כוח השפעה רב על הסביבה שלהם ולכאורה יוצא כאילו שהדבר לא נקבע בשמיים, אלא על פי אותם אנשים שבוחרים אם להזיק לאחרים או לא. כאילו שכל אדם יכול לבחור להזיק לחברו למרות שכלל לא מגיע לו שיזיקו לו, ויוצא לפי זה שאולי ח”ו ישנו חוסר צדק בעולם?

אם כן צריך להבין את העניין, שאם נאמר שיש לאנשים בשר ודם כוח לבחור להזיק לנו, אז יוצא לכאורה שחס ושלום אין השגחה פרטית. ואם נאמר שאין לאנשים כוח להזיק והכול נקבע מעולמות עליונים בהשגחה פרטית, אז יוצא לכאורה שכלל אין בחירה. ובכל אופן הדבר נראה קשה. כיצד יתכן שיש השגחה פרטית ולמרות זאת יש לנו כוח לבחור?

פרשת כי תצא מבארת לנו את העניין הזה. לאחר שהפרשה מצווה אותנו לעשות מעקה לגג, הפסוק ממשיך ומסביר את הסיבה לעשיית המעקה: “כי יפול הנופל ממנו” (דברים כב’, ח’). צריך לשאול מדוע הכפילות הזו “יפול הנופל”? הרי ברור שמי שייפול הוא יהיה הנופל, אז מדוע צריך לפרט שהנופל הוא שייפול?

הגמרא בשבת (לב.) מבארת שאותו אדם ראוי ליפול כבר מששת ימי בראשית, שכך נגזר עליו, ורק שלאדם יש בחירה אם זה יתרחש אצלו או לא. אותו “נופל” ייפול בכל מקרה וזה כלל לא תלוי בנו. רק שאנחנו צריכים להיות נקיים ולעשות מעקה כך שלא ייפול אצלנו. וזוהי חובת ההשתדלות המוטלת עלינו.

כי מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב. כלומר, שאם יש זכות שצריכה לבוא ולהתגשם בעולם בהשגחה פרטית, אז מגלגלים שתתקיים על ידי מישהו זכאי, שכאילו הוא גרם לטובה לבוא. ואם יש חובה כלשהי שצריכה לבוא, כמו אותו אדם שצריך ליפול, אז מזמנים מישהו חייב, מישהו שבוחר לעשות רע וכך הרע שמגיע לעולם בהשגחה פרטית כאילו נעשה על ידו.

אם לא נעשה מעקה, אז אותו נופל שראוי ליפול, עלול להתגלגל לכך שיבוא אלינו וייפול חס ושלום אצלנו. יוצא שיש את הנופל ויש את האחראי לנפילה, לכל אחד מהם בחירה אישית וחופשית משל עצמו. כאשר יש צורך להתאים בין אדם שראוי ליפול (על פי חשבונות שמיים) לאדם שראוי להפיל, אז מהשמיים מגלגלים את החובה על ידי חייב ואז מפגישים ביניהם.

אדם צריך לדעת שיש נופלים רבים כאלו שנגזרו עליהם נפילות שונות בתחומים שונים. זה יכול להיות דבר משמעותי כמו נפילה מגג, או שזה יכול להיות דבר שנראה שולי כמו שמישהו נכשל בדבר כלשהו או שנעלב מחברו. כל פרט קטן נגזר על האדם בהשגחה פרטית ושום צער לא מגיע לחינם.

אבל צריך לדעת שכל זה לעניין האדם עצמו. שנגזר שהאדם עצמו ייפגע בצורה מסוימת, אבל לא נגזר מי הוא שיפגע בו. אותה פגיעה היא עניין פרטי שלו מול הקדוש ברוך הוא. זה עניין שלו בחשבונות שמיים. זה כלל לא קשור לאדם הפוגע. האדם הפוגע הוא רק שליח, שמשמיים מגלגלים את החובה על ידו.

לכן התורה מצווה אותנו לעשות מעקה, שאנחנו נדאג להיות בסדר ולא להזיק לאחרים. זה לא אומר שנציל בכך אנשים שראויים ליפול, רק נביא לכך שאותן נפילות לא יהיו אצלנו, אלא במקומות אחרים ובנסיבות אחרות שלא קשורות אלינו.

אמנם תמיד אפשר לשנות את הגזירות, שאפשר לעשות תשובה, תפילה וצדקה וכך להעביר את רוע הגזירה. אבל כל זה כדי לתקן מול חשבונות שמיים, לסדר את העניינים מול הקדוש ברוך הוא כך שימחל לנו ויביא לנו טוב. בצורה גשמית אין דרך לתקן את מה שנגזר.

אותם אנשים שמזיקים לנו הם רק שליחים. הם אמנם בוחרים להזיק ויתנו את הדין על כך, אבל זה לא קשור אלינו, כי אם לנו זה לא מגיע, אז משמיים לא יאפשרו להם. אם מישהו הצליח להזיק לנו, זה כלל לא קשור אליו, אלא שמשמיים זימנו את הדבר בשבילנו.

והרבה אנשים חושבים לעצמם דברים נוראים על אחרים, שכאילו פגעו בהם בצורות שונות. הם כועסים, מאשימים ומלאי מטען על אלו שכאילו אחראים לפגיעה בהם. הם חושבים לעצמם שאם רק ההוא היה עושה כך וכך אז הכל היה שונה. אם רק הוא לא היה מזיק לנו, אז היה יכול להיות כל כך נפלא. וכאילו מובן להם שאותו אדם הוא שעשה את הכל. אבל באמת אין לו כוח כזה, כל אדם אחראי על עצמו מול הקדוש ברוך הוא, ומשם והלאה מזמנים לו לחיים בדיוק את מה שהוא צריך לקבל.

יוצא שאף אדם לא יכול להזיק לנו. לאף אחד אין כוח כזה שיוכל אפילו לגעת בשערה שלנו אם לא גזרו על כך מהשמיים. אין עוד מלבדו וכל הכוחות כולם שייכים וכפופים רק לקדוש ברוך הוא. אנחנו יכולים לעשות את הבחירות שלנו ביחס לעצמנו ולשנות בכך את המקום הרוחני שלנו כך שנהפוך לראויים יותר לקבל שפע, אך מעבר לזה הכל בידי שמיים.

לכן כאשר אנו מרגישים שעשו לנו עוול, שהכאיבו לנו, שהביאו אותנו למצב לא טוב כלשהו או שעשו לנו כל דבר אחר, עלינו לזכור שאלו המעשים והבחירות שלנו שהביאו אותנו לאותו מצב. האדם שאנו מאשימים ונראה לנו שהוא זה שהוביל אותנו לכך הוא רק שליח של הקדוש ברוך הוא שדרכו הוא מביא לנו את מה שאנו ראויים לקבל על פי חשבונות שמיים.

לא המנהל בעבודה הוא שמעצבן אותנו ולא השכן הוא שמקשה עלינו, אלא הכל נגזר בשמיים וכעת אלו רק שליחים המבצעים את ההוצאה לפועל. אמנם בוודאי שאותם אנשים עשו את הבחירות של עצמם, אבל זה בינם לבין השם יתברך וזה לא קשור אלינו. הבחירות שלהם לא משפיעות עלינו כי מהשמיים סובבו שאנחנו נהיה באותו מקום ובאותו מצב.

כך גם כל המצבים שאנו מגיעים אליהם בוודאי אינם אקראיים, לכל כדור יש כתובת ולכל תאונת דרכים יש הכוונה ברורה מלמעלה. צריך להבין שאין שום דבר אקראי והכל נגזר בשמיים.

הגמרא אומרת שאפילו אדם שהכניס את היד לכיס כדי להוציא מטבע מסוים ויצא לו מטבע אחר, כך שהוא צריך שוב להכניס את היד לכיס, זה נחשב לייסורים שמכוונים משמיים. ולכאורה, מובן שאותו אדם עשה פעולה גשמית, שהכניס את היד והחליט איזה מטבע להוציא, אז מה זה שייך לחשבונות שמיים? אלא שהאדם עושה פעולות גשמיות ורואים כאילו שהטבע פועל, אבל משמיים מכוונים את הדברים כך שכאילו על ידי הבחירות שלו, יתרחש בדיוק מה שצריך להתרחש בצורה מדויקת.

ובאמת אנשים מרגישים שייכות לאותן בחירות של הסביבה שלהם, וכתוצאה מזה אנו שופטים את העולם בדרך לא אובייקטיבית כלל, מתוך הצפת רגשות. בטוחים שהשלטונות הם שקובעים את העתיד שלנו, בטוחים שהאנשים סביבנו קובעים עלינו ובטוחים שהטבע עושה את שלו ונסיבות החיים מביאות אותנו למקום בו אנו נמצאים. אבל על פי האמת הכל מסביבנו זה כמו תפאורה רק כדי לתת לנו ניסיונות.

תארו לכם חס ושלום שהולך רגל נפגע בתאונת דרכים כלשהי שבה הנהג היה אשם ברשלנות. זה נראה כל כך מוצדק לכעוס על אותו אדם שנהג ברשלנות ולתת לו עונש קשה. אבל על פי האמת אותו אדם שנפגע בתאונה היה צריך להיפגע על פי חשבונות שמיים ללא שום קשר לנהג. זה היה יכול להיעשות על ידי כל נהג אחר, אלא שמהשמיים גלגלו שזה יהיה דווקא על ידו.

אמנם בוודאי שצריך למצות את הדין ולעשות מה שצריך על פי חוקי התורה עם אותו אדם שנהג ברשלנות. אבל אסור לתת לרגשות לבלבל אותנו ולרצות לתת לו עונש יותר מהרגיל. הרי תארו לכם שאותו אדם היה נוהג ברשלנות ולא היה פוגע באף אחד. אז לאף אחד לא היה אכפת, כולם היו מעלימים עין ואף אחד לא היה רוצה להעמיד אותו לדין, וגם אם כן היה עומד לדין, אז העונש לא היה חמור כל כך.

האמת היא שכל נהג יכול להעיד על עצמו שבוודאי קרה כמה פעמים שלא היה ערני מספיק, שלא שם לב לכביש, שפתאום חלם לרגע, שלא שמר מספיק מרחק וכו’. כל אחד מאיתנו יכול היה חס ושלום להיות באותו מצב בו מעמידים אותו לדין על כך. מצד האמת אין שום הבדל בין המקרים, מלבד העובדה שכאן מהשמיים גלגלו שיהיה אדם שייפגע כתוצאה מכך, ובמיליוני מקרים אחרים בכל יום מחליטים מהשמיים לגלגל שלא יתפתח מזה כלום.

אם אדם רוצה להיות אמתי עם עצמו הוא צריך להבין שכל נסיבות החיים מתגלגלות מהשמיים כי כך החליטו בשבילו. כשאדם אחר מבצע בחירה זה עניין שלו, אבל אין לזה קשר לאדם אחר. אם אדם הזיק למישהו, צריך לדון על הנזק ואותו אדם צריך לשלם עליו. אבל מצד האמת, מבצע הנזק הזיק רק לעצמו ופתח לעצמו תיק בשמיים.

לאותו אדם שניזוק זה היה משהו שהוא צריך לקבל מהשמיים בכל מקרה. אם לא על ידי המזיק, אז על ידי מישהו אחר, אבל בכל מקרה זה היה מגיע ולא היה אפשר למנוע את זה בדרך גשמית. אנחנו מנסים לחפש צדק, אבל האמת היא שהכול צודק כבר עכשיו, רק שאנחנו לא מבינים בחשבונות שמיים ולכן נראה לנו שיש חוסר צדק במעשים של אחרים.

אנשים חושבים שהם נקלעו למצבים לא טובים בטעות. שהם היו בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון, או שנסיבות החיים גררו אותם לשם. אבל צריך לדעת שהכול נקבע וכל מה שהזדמן לחיינו, כל האנשים שהשפיעו עלינו וכל המצבים והחוויות, הכל הגיע בצורה מדויקת כי זה בדיוק מה שהיינו צריכים לקבל על פי חשבונות שמיים. בשמיים מסובבים את כל העולם כדי שכל אחד יקבל בדיוק מה שהוא צריך לקבל ואין שום טעויות.

לכאורה נראה שאם יש לאדם אפשרות בחירה, אז לא יתכן שיהיה דיוק מושלם במה שנגזר מהשמיים שהרי האדם יכול לשנות את הדברים באמצעות הבחירה שלו וכך להתערב במציאות.

לצורך דוגמה, אם נניח שנגזר על אדם כלשהו שיגנבו ממנו, ומהשמיים מגלגלים חובה על ידי חייב וכך מזמנים לאותו המקום גנב כלשהו שראוי לכך, אז מה יקרה אם כעת אותו גנב יחליט לחזור בתשובה ולהימנע מהגנבה? הרי הבחירה היא חופשית ואותו גנב יכול להחליט על עצמו ותמיד אפשר לעשות תשובה, ויוצא שהאדם השני מושפע מההחלטה שלו, שאם הגנב יעשה תשובה אז לא יגנבו ממנו. וגם אם מהשמיים יזמנו מישהו אחר שיגנוב, זה יהיה בזמן אחר ובנסיבות אחרות ולא כפי שהיה מתרחש אילו אותו גנב לא היה חוזר בתשובה.

ואם נאמר שבשמיים מחליטים איך הדברים ייראו רק באופן כללי ועל פי רוב הסיכויים ובכל זאת משאירים בחירה לאדם, אז מובן שזה סותר לגמרי את עניין ההשגחה הפרטית, שהרי הכל צריך להיות מדוקדק כחוט השערה. אז איך יתכן שבחירה של אדם תוכל להשפיע על האחר ולהזיק לו?

הכל צפוי והרשות נתונה

כל זה מביא אותנו לאחד השורשים המהותיים בתפיסה היהודית, שנחשב במבט ראשון כפרדוקס. רבי עקיבא אומר במשנה במסכת אבות (פרק ג’, משנה טו’): “הכל צפוי והרשות נתונה”. ולכאורה הדברים נראים סותרים לחלוטין זה את זה.

שאם יש בחירה כפי שנאמר “הרשות נתונה”, אז כיצד יתכן שהכול צפוי? איך אפשר לדעת משהו לפני שהוא מתרחש למרות שהאדם בחר לעשות אותו בצורה חופשית באותו הרגע? אם האדם בוחר בצורה חופשית, אז הוא מחליט בעצמו מה לבחור ואף אחד לא יכול לדעת מה יבחר.

ואם נאמר שבאמת “הכל צפוי”, אז הכל כבר כתוב וידוע מראש ואין לנו שום אפשרות לשנות את הדברים, מה שמצביע על כך שאין בחירה ואין רשות נתונה. הרי אם כבר לפני כן ידוע מה אותו אדם יבחר, אז הבחירה שלו היא לכאורה כלל לא חופשית, אלא מוגבלת ומחויבת בהתאם לאותה ידיעה?

ואם נאמר שהכול צפוי רק בצורה כללית, ויש נקודות של בחירה לאדם שעל פיהם הוא יכול להחליט על מהלך מסוים וכו’. אז הדבר קשה עוד יותר, שזה הרי מגביל גם את ההשגחה הפרטית, שלא הכל צפוי אלא רק חלק, ולא הרשות נתונה, שרק בנקודות מסוימות ניתנת בחירה.

אלא מובן שהרשות נתונה לחלוטין, שהבחירה ניתנה ביד האדם. שזה כל המהות של העולם, שיש בחירה, וכן שכר ועונש וכו’. וכן גם הכל צפוי, שאם לא נאמר כך, זה סוג של כפירה בהשגחה הפרטית, וכאילו שאנו מגבילים את יכולת השם יתברך, שהוא כאילו לא יודע מה נבחר. אם כן מובן ששני הדברים מוכרחים לגמרי, אלא שצריך להבין כיצד הם מסתדרים יחד?

אבל באמת שאם נתבונן בזה היטב, נראה שאין כאן סתירה כלל ורבי עקיבא הציג לפנינו כלל גדול בדרך עבודת השם יתברך.

הבחירה היא בוודאי חופשית כפי שהתורה עצמה אומרת לנו במקומות רבים “ובחרת בחיים”, “והיה אם שמוע תשמעו” וכו’. התורה מורכבת ממצוות ועבירות, משכר ועונש וכו’, ואיך יתכן כל זה אם אין בחירה? לכן מובן שהבחירה קיימת. שזה כל מהות העולם, שתהיה בחירה ונבחר בטוב.

ומה שקשה לנו להבין שהכול צפוי זה מחמת המוגבלות שלנו בחוקי הטבע שהשם ברא בעולם הזה. וכמו למשל מוגבלות הזמן, שהאדם נמצא בזמן מסוים, וכל מה שנמצא בעתיד, מבחינת האדם עדיין לא התרחש כלל.

אבל צריך להבין שהקדוש ברוך הוא אינו מוגבל בזמן, שהרי הוא שברא את הזמן. אם כן הוא צופה בכל הזמנים כבר עכשיו ללא שום מוגבלות. העבר, ההווה והעתיד פרוסים לפניו כרגע ולנצח נצחים ללא מוגבלות.

הרי לאחר שהאדם בחר בחירה כלשהי, הוא לא מתפעל כלל מכך שאנשים יודעים מה הוא בחר. אם למשל אדם אכל חביתה לארוחת בוקר, וחברו נכנס לבקר אותו, אז הוא יכול לומר לו בצהריים שהוא יודע שהוא בחר לאכול חביתה לארוחת בוקר. ובאמת זה לא מפתיע אף אחד, כי הוא כבר ראה שבחר בזה.

ומובן לכולם שאותו חבר אמנם יודע מה חברו בחר, אבל יחד עם זאת ברור שלא התערב בבחירה. לא הוא גרם לו לבחור בזה, אלא שהוא רק צפה באותה בחירה שחברו עשה וכעת הוא יודע אותה.

ומכאן נבין שעניין “הכל צפוי” ומצד שני “הרשות נתונה” כלל לא סותרים זה את זה, כי צפייה בבחירה כלשהי לא מבטלת כלל את הרשות לבחור. אדם מסוים בוחר כרצונו בצורה חופשית, והאחר צופה בבחירה מן הצד בלי להתערב. אז הכל צפוי ובכל זאת הרשות נתונה.

אלא שהעניין שיוצר בעינינו את הסתירה הוא הזמן. שאנחנו מבינים שאפשר לצפות בבחירה שאנו מבצעים כעת או שביצענו בעבר, אבל כיצד יתכן לדעת מה נבחר בעתיד אם עדיין לא בחרנו?

אבל כפי שביארנו, הקדוש ברוך הוא אינו מוגבל במציאות של זמן, ולכן הוא יכול לצפות ברגע זה בבחירה שנבצע בצורה חופשית בעתיד. זה לא אומר שהוא מחליט בשבילנו מראש מה נבחר, אלא שאנחנו בוחרים בצורה חופשית, וכמו שלאחר שאנו מבצעים את הבחירה וכולם יודעים מה בחרנו ללא שום קושי, כך לצורך משל אפשר לומר שגם הקדוש ברוך הוא יודע מה בחרנו לאחר שכבר בחרנו, ורק שאינו מוגבל בזמן ולכן הוא רואה את זה כבר קודם לכן.

ויוצא שהכול צפוי, אבל הכל בהתאם למה שאנחנו בוחרים קודם לכן בצורה חופשית. שאילו לא היינו בוחרים באותו דבר מעצמנו, אז מה שהיה צפוי הוא מה שכן היינו בוחרים. אנחנו אלו שקובעים את הבחירה.

וכדי להבין את הדברים ננסה להיעזר במשל מוכר. שנתאר לעצמנו אדם שצופה עם חברים בסרט שצילם במצלמת וידאו. הוא מציג את הסרט ומספר לכולם את כל מה שהולך להתרחש עוד לפני שהדברים מתרחשים. הכל צפוי בשבילו כי הוא כבר ראה את הדברים ויודע מה הולך להיות בסרט, שהרי הוא עצמו צילם אותו. אך עם זאת לכל המצולמים בסרט יש בחירה משל עצמם. כי כאשר צילמו את הסרט אותם אנשים מצולמים בחרו לעצמם מה לעשות.

הוא יכול למשל לספר לחבריו שכעת יופיע בסרט אדם מסוים שירים את ידו ואז יתקל באבן על המדרכה וייפול, ואז החברים ייראו שזה באמת מה שמתרחש בסרט. אבל ברור לכולם שאותו אדם בחר בצורה חופשית להרים את ידו וללכת בלי לשים לב לאבן, והמצלם רק צפה באותו אירוע ולא התערב בו. הוא יודע שהאירוע הולך להתרחש, אבל לא הוא זה שגורם לו להתרחש.

אותו אדם שמספר לחבריו מה הולך להתרחש רק צפה בסרט. הוא לא השפיע על הבחירות של המצולמים. לא הוא גרם להם לבחור במה שבחרו. לכולם הייתה בחירה חופשית והוא רק צפה בבחירות ועל כן הוא יודע כעת מה יתרחש. אז הכל צפוי מבחינתו, כי הוא יודע מה יהיה בהמשך הסרט, אבל הרשות נתונה, כיוון שכל אחד מהמצולמים בוחר לעצמו בלי שאף אחד יתערב בבחירתו.

צריך לזכור שעצם הידיעה של מישהו לא שוללת את הבחירה של האחר. כאשר אנו צופים בדבר מסוים מהצד ויודעים על הדבר, זה בוודאי לא אומר שאנו בחרנו לעשות אותו או שאנו קשורים אליו באיזשהו אופן. לכן נאמר שהכול צפוי, מלשון של צפייה, שכאשר מישהו צופה בתהליך מסוים הוא משקיף מבחוץ ולא מתערב בעצם התהליך.

הבחירה היא שלנו ולכן הרשות נתונה, והשם יתברך צופה בכל הבחירות של כולם ולכן הכל צפוי. הדבר היחיד שנראה מגביל כאן זה הזמן, שהרי השם יתברך יודע מראש מה עתיד להיות עוד לפני שזה קרה. אלא שהשם יתברך כלל לא מוגבל בזמן. הוא מעל הזמן. גם הרגע הזה, גם הזמן שעבר וגם כל מה שעתיד להיות פרושים לפניו בצורה נצחית שאינה מוגבלת בזמן כלל. הכל צפוי בשבילו למרות שהוא נותן את הרשות לנו לבחור.

לצורך משל דמיוני להמחשת הדברים, אפשר לדמיין שיש לנו מכונת זמן ואנו משתמשים בה כדי להגיע לעתיד. וכך אנו רואים כיצד העולם ייראה בעוד שבוע מהיום. לאחר שצפינו במתרחש, אנו חוזרים בחזרה. ואז אנו יודעים את הבחירות של הסובבים אותנו כיוון שצפינו בהן.

יוצא שאנחנו כבר יודעים מראש מה הם יבחרו, שבאופן מסוים כבר ראינו אותם בוחרים בזה. אלא שאנחנו כלל לא התערבנו להם בבחירה. הם בוחרים באופן חופשי כרצונם. רק לאחר שהם כבר בחרו באופן חופשי, אז אנחנו צופים בבחירה ואז חוזרים לאחור בזמן ורואים מחדש כיצד הם בוחרים במה שבחרו באופן חופשי.

וברור הדבר שאם נלך ונחזור שוב ושוב במכונת הזמן הדמיונית, אז הם לא יבחרו בכל פעם משהו אחר בצורה אקראית. אלא שמתוך כל השיקולים והאפשרויות, מתוך כל כוחות הנפש שהפעילו בבחירה, הם בחרו בדבר מסוים. וברגע שבחרו בזה, הם חקקו את הדבר. כעת אם נחזור בזמן, אז נוכל לראות מחדש את אותו רגע של בחירה שהם בחרו, אבל ברור שהבחירה לא תשתנה כעת למשהו אחר.

ומכאן נוכל להבין את כל המהלך. שהקדוש ברוך הוא בוודאי לא מוגבל בזמן, ואם עבורנו מכונת זמן זה דבר דמיוני, עבור הקדוש ברוך הוא זה בוודאי לא קשה. וברור הדבר שהוא אפילו לא צריך מכונה שכזו, כי הוא כבר נמצא בכל הזמנים שקיימים אי פעם ללא שום מוגבלות.

לכן מבחינתו הכל כבר צפוי, כי הוא צופה בבחירות שלנו. אבל זה כלל לא סותר את אפשרות הבחירה, כי הוא צופה במה שאנו בעצמנו בוחרים בצורה חופשית, ולכן הרשות נתונה לנו לבחור, אנחנו מחליטים, והקדוש ברוך הוא רואה את אותה בחירה ויודע מה בחרנו.

לצורך המחשה של הדברים, אפשר לדמיין אדם שנקלע למצב מסוים וכעת מוצבת בידו בחירה. הבורא כבר יודע מראש במה הוא יבחר למרות שהאדם עצמו לא יודע ולכן הרשות נתונה לו. אם הוא יבחר בדרך א’, אז יתברר למפרע שהבורא ידע כבר מראש שהוא יבחר בדרך א’. אז אולי אותו אדם ירצה להתחכם ויבחר בדרך ב’ כדי לעשות דבר ‘לא צפוי’ וכאילו להפתיע את הבורא. אבל אז יתברר למפרע שהשם כבר ידע מראש שהוא יבחר בדרך ב’. הבחירות שלנו כבר צפויות וידועות, אבל זה רק בגלל שאנחנו בעצמנו בחרנו בהן. אילו היינו בוחרים בדרכים אחרות, אז אותן דרכים אחרות הן שהיו צפויות. הכל לפי המעשים שלנו.

מדוע צריך לדעת שהכול צפוי?

ולכאורה צריך להבין מדוע אנו צריכים לדעת את כל זה? וכי מה זה משנה לנו אם הקדוש ברוך הוא כבר צפה בבחירות שאנו עתידים לבצע או לא? מה שבאמת נראה חשוב כאן לענייננו זה שהרשות נתונה. שאנחנו אחראים למעשינו. שיש לנו אפשרות בחירה. אבל מדוע שיהיה חשוב לנו לדעת שהשם יתברך כבר יודע לפני כן במה נבחר?

אלא שכל זה מלמד אותנו על ההשגחה הפרטית המופלאה שקיימת בעולם. איך שמגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב. שמצד אחד כל אדם מקבל בצורה מדויקת כפי הראוי לו, ומצד שני הוא חופשי לשנות את מעשיו ודרכיו.

וצריך להבין שאילו לא היה הכל צפוי, לא היה מקום להשגחה פרטית. שהרי כל העולם כולו הוא מהלך שמוביל לתכלית מסוימת. ואילו הרשות רק הייתה נתונה, אז דברים היו יוצאים משליטה לחלוטין, כי כל אחד היה מוביל למקום אחר.

מוכרח שייעשה סדר בעולם, אך יחד עם זאת רצון הבורא לתת לנו לבחור בצורה חופשית. לכן הכל צפוי. שכעת אדם בוחר בצורה חופשית למשל להזיק למישהו, ומצד שני יש מישהו שבהשגחה פרטית צריך לקבל נזק על פי חשבונות שמיים, אז כיוון שהכול כבר צפוי, השם מגלגל את המפגש ביניהם כך שזה יזיק לזה ואז הכל מסתדר. כל אדם בוחר בצורה חופשית, ועם זאת הכל מדויק בהשגחה פרטית.

לכן מובנת המציאות שחז”ל מסבירים לנו שהשם יתברך בורא תרופה עוד לפני שהמכה מגיעה. וכמו בסיפור המגילה, שם המן הרשע בחר מדעתו לגזור גזרה על היהודים, אלא שכיוון שהשם יתברך כבר צפה זאת מראש, הוא הכין את הקרקע והפך את אסתר למלכה עוד לפני כן.

וכך נוכל להבין את מהלך העולם, שמצד אחד יש בחירה, והיו למשל מנהיגים שהלכו בדרך השם, והיו גם מלכים רשעים וכדומה. ומצד שני נראה כאילו שכל אלו השפיעו ממש על כל מהלך העניינים. וכמו שניתנה התורה במעמד הר סיני, וכמו שמשה רבינו הנהיג את העם, או להבדיל שנחרב בית המקדש וכו’. שלכאורה בחירה של אדם אחד או אפילו דור מסוים, יכולה להשפיע על כל מהלך התקדמות העולם.

אלא שכעת הדבר מובן, שמצד אחד לכל אחד יש בחירה חופשית. אבל מצד שני השם יתברך לוקח את כל הבחירות ומסדר אותם. ואז הוא לוקח אדם ושם אותו דווקא במשפחה כזו, ודווקא שיפגוש את האנשים האלו, ודווקא שיראה את מה שהוא רואה, ויתקל בחוויות שהוא נתקל בהן וכו’.

ומכאן נבין שאין שום טעם להאשים אף אחד במצב שלנו. אין שום טעם לחשוב שאילו היה לנו רק כך וכך אז הכל היה שונה. כי המצב שאנו נמצאים בו הוא הטוב ביותר עבורנו בצורה הכי מדויקת שיש. אין שום פרט קטן שאנו מקבלים שכאילו הגיע במקרה. הכל מכוון עד הפרטים הקטנים והדקים ביותר.

אנשים רבים מהרהרים לעצמם על החיים. היו רוצים שהדברים ייראו אחרת. ואמנם בוודאי שטוב לחשוב כך כדי לתקן ולשנות לטובה, שהרי הרשות נתונה לנו. אבל אסור לחשוב על העבר כאילו שיכול היה להיות אחרת.

הגמרא אומרת שהמתפלל לשעבר הרי זו תפילת שווא. כי מה שהיה הוא הכי טוב ואין שום טעם לחזור אחורה לשנות. אנו נמצאים במקום הכי טוב בשבילנו ומכאן אנו צריכים לבחור בטוב ולהתעלות.

יש אנשים שזכו ברוך השם לחזור בתשובה. ואז זה ממש מפתה לחשוב על החיים שעברו ולחיות בצער בגללם. אמנם וודאי שטוב להתחרט על המעשים הלא טובים כדי לחזק את התשובה, אבל רק על המעשים ולא על המצבים שאליהם הגענו. צריך להביע חרטה על הבחירות שלנו ולא על המקום שבאנו ממנו.

אנשים חושבים לעצמם מדוע נולדו במשפחה כזו, למה דווקא להם הייתה סביבה כזו הרסנית וכו’. חושבים לעצמם שאילו רק היה פרט קטן שונה, אז היו יכולים לעבוד את השם בצורה טובה יותר. אבל הם לא מבינים שהכול היה בהשגחה פרטית בדיוק עבורם.

לכן הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. כיוון שהבחירה שלנו היא אם ללכת בדרך התורה הקדושה ולהתקרב להשם יתברך. אבל כל שאר מצבי החיים מזומנים לנו משמיים, שבהתאם לבחירות שלנו מזמנים לנו את מצבי החיים, את הפרנסה, את הבריאות, את המשפחה, את הסביבה וכו’.

זיווג משמיים?

חז”ל מלמדים אותנו שעוד לפני שהאדם נולד כבר נקבע הזיווג שלו. ולכאורה, צריך להבין מה קורה אם אדם חוזר בתשובה? הרי אם יתנו לו בת זוג אחרת, אז זה יהיה פחות טוב בשבילו, שהרי זה לא הזיווג המושלם משורש נשמתו. הרי משמיים שלחו דווקא אותה כי היא המתאימה לו ביותר. ואם כעת ישלחו לו זיווג חדש, אז ייקח בערך עשרים שנה עד שתגדל ויוכל לשאת אותה.

וגם אם נאמר שיתנו לו מישהי אחרת שהכי מתאימה, אז צריך להבין מה עושים עם זו שהייתה מיועדת לו, וגם מה עושים עם זה שהיה מיועד לבת זוג הנוכחית? גם למה בכלל צריך בת קול אם בכל אופן הכל משתנה, שהרי כל אדם משתנה במהלך החיים ולא נשאר בדיוק כפי שהיה?

בנוסף צריך להבין מה קורה אם הוא יחליט לחזור בתשובה לאחר שהוא כבר התחתן? מה גם שהוא יכול להתהפך שוב ושוב במהלך החיים ואם כן שום דבר לא מוחלט. אז האם קובעים את הזיווג רק לפי מצבו הרוחני בזמן שבדיוק לפני החתונה ולאחר מכן הוא “תקוע” אתו?

אלא שכיוון שהכול צפוי, אז ממילא הכל מכוון בהשגחה פרטית מופלאה. עוד לפני שהאדם מגיע לעולם כבר הכל צפוי. הקדוש ברוך הוא יודע מה יבחר בכל שלב של חייו. וכך הוא מזמן לנו בדיוק את כל מה שהוא צריך כדי להצליח לעשות את התיקון שלו בעולם הזה.

והדבר ברור שזה לא רק לעניין הזיווג, שהרי גם נקבע אם האדם יהיה עשיר או עני וכו’. כל המזל של האדם נקבע עוד לפני שהוא מגיע לכאן. כיוון שגלוי וידוע לפני השם יתברך מה עתיד להתרחש ומה אותו אדם יבחר, הוא כבר הקדים תרופה למכה ועשה את הכל שיתאים בדיוק למה שאנו צריכים עד הפרט האחרון.

ומכאן נתחזק באמונה גדולה. שלא נחשוב לעצמו מדוע זה מגיע דווקא לנו או שמדוע אחרים מצליחים ואנחנו לא וכו’. כי כל נסיבות החיים נתפרו במיוחד בשבילנו לכל רגע מחיינו והכל בהתאם לבחירות שלנו.

יוצא שאנחנו אלו שבוחרים את הבחירות בצורה חופשית, ובשמיים כבר צופים באותן בחירות עוד לפני שהן התרחשו. וכך מהשמיים מזווגים זיווגים לאדם. זיווגים של כל האנשים שנפגוש במשך היום, של כל המצבים שניתקל בהם וכל המאורעות שנעבור.

כך מרכיבים בשמיים פזל ענקי בו כל אדם שנפגוש במשך היום, ואפילו אם רק נראה אותו לרגע בזוית העין בלי להתייחס, הוא שליח מיוחד בשבילנו שמתאים בדיוק עם הבחירות שלו למה שנגזר עלינו על פי חשבונות שמיים, וכך גם כל האנשים שכל אדם פוגש בכל העולם. הכל בדיוק פלאי.

וזה בדיוק העניין של “מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב”. כשאדם בוחר בטוב, אז עוד לפני כן הכל צפוי בשמיים ומפגישים אותו במצב מתאים עם אדם אחר שעל פי חשבונות שמיים מגיע לו טוב. כך הזכות של עשיית הטוב לאותו אדם שמגיע לו שיעשו לו טוב, מתגלגלת על ידי אותו אדם שבחר מעצמו בבחירה חופשית לעשות טוב.

אם למשל אדם עשיר החליט היום לתרום למישהו אלף שקלים, ובשמיים בדיוק החליטו שיש אדם נזקק שמגיע לו לקבל היום אלף שקלים, אז מהשמיים מסובבים את הזכות לתת לאותו אדם אלף שקלים על ידי אותו זכאי שרוצה לתרום אותם. התורם בחר מעצמו לתרום והוא יכול היה לתרום לכל אחד, המקבל היה צריך לקבל בכל מקרה, בין מהתורם הזה ובין מתורמים אחרים, ומהשמיים סובבו את הכל כך שהכול יסתדר יחד בהשגחה פרטית, ובכל זאת הכל נראה כמקרה טבעי, כאילו שנעשה באופן אקראי.

כך אותו אדם שראוי ליפול בגזרת שמיים מגיע “במקרה” לבית של חברו שלא עשה מעקה וראוי שאצלו מישהו ייפול על פי חשבונות שמיים, ואז ייפול הנופל. הוא לא נפל בגלל שלא היה מעקה, אלא בגלל שזה מה שנגזר עליו. ואז אותו אדם שלא עשה מעקה יכול לומר שהוא כלל לא אשם כי זה גזירת שמיים, אבל אמנם נגזר על אותו אדם ליפול, אבל אותו אחד שלא עשה מעקה הביא לזה שהדבר יתגלגל על ידו.

אילו אותו אדם היה עושה מעקה, אז מהשמיים היו מגלגלים שאותו “נופל” ייפול במקום אחר ולא אצלו. ואילו הוא לא היה עושה מעקה, אבל אותו “נופל” היה עושה תשובה ומצליח לשנות את הגזירה בתפילות חזקות כך שבשמיים היו מחליטים שהוא לא ייפול, אז הוא עצמו לא היה נופל שם, אבל מהשמיים היו מזמנים אדם אחר שכן ראוי ליפול על פי חשבונות שמיים לביתו של אותו חייב שגלגלו על ידו את הדבר.

במיוחד עכשיו בימי הרחמים והסליחות של חודש אלול, כדאי להבין את הדברים ולעשות את ההשתדלות המרבית לתקן ולבטל גזירות, שלא יפלו נופלים ושלא יהיה שום צער לעם ישראל. כעת אנו יכולים לשנות ולקבוע את כל ה”מקרים” שיקרו לנו בהשגחה פרטית מופלאה במשך השנה הבאה. השם יתברך יזכה את כולנו לצאת זכאים בדין ויגלגל על כולנו זכויות, מצוות ומעשים טובים.

ראובן (רוני) פיזנטי

אודות כותב המאמר : ראובן (רוני) פיזנטי

אברך ויוצר שכותב מהלב עם המון אהבת ישראל. מחבר הספרים ״מחפשים את האמת״ ו״מהפרשה לחיינו״.

2 תגובות על “מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב – פרשת כי תצא”

  1. Avatar ירון הגיב:

    איזה כתיבה נהדרת!! דבר עמוק הכל מוסבר בצורה ברורה מדהים יש ספר כזה של רק פרשת שבוע? מקסים!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  • רישום לעדכונים

  • כל תכני האתר פתוחים לכולם ללא צורך ברישום. הרישום הוא רק למי שרוצה לקבל עדכונים מהאתר מפעם לפעם.

  • איך להיות מאושרים

  • תודות לתורמים המובילים

    • אופיר שלמה סוויסה בן אסתר
    • יצחק שגיא זוזוט בן צביה סלביה
    • ברוך אדרי בן עישה
    • שמעון אלמליח בן אסתר
    • שלמה כהן בן סימי

    השם יתברך ישלח להם שפע עצום, ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם לטובה.

    למידע על בית המדרש ולתרומות לחצו כאן.

  • מחפשים את האמת – דיסק שמע

  • כניסת מנהלים