בע"ה נעשה ונצליח. היום ט״ז בכסלו ה׳תש״פ
אור נקי רוני פיזנטי

האתר אור נקי הוא איחוד אתרי יהדות ופרויקטים שונים לזיכוי הרבים, ביניהם ״ללא גזל״ ו״אמונה״. על מנת להנגיש לכל יהודי תוכן כשר, נקי ואיכותי בחינם. מסע לעומק פנימיות הנפש ולחיזוק האמונה, בשפה ברורה המתאימה לכל יהודי, בפשטות ובגובה העיניים. מוגש על ידי ראובן (רוני) פיזנטי, מחבר הספרים ״מחפשים את האמת״ ו״מהפרשה לחיינו״. למידע נוסף לחצו כאן

בלי טובות מרשעים – פרשת לך לך

ראובן (רוני) פיזנטי | ח׳ במרחשון ה׳תשע״ו | פרשת לך לך

לאחר שאברהם אבינו נלחם מול מלכים אדירים ומביס אותם, מלך סדום שניצל בזכות אברהם מנסה לעשות אתו עסקה והוא אומר לו ״תן לי הנפש והרכוש קח לך״ (בראשית יד׳, פסוק כא׳). צריך להבין שלמלך סדום לא היה שום סיכוי במלחמה הזו, והוא נשאר חי רק בזכות אברהם שנלחם במלכים כדי להציל את לוט בן אחיו שנשבה על ידם. מלך סדום כעת חייב את החיים שלו לאברהם, הוא צריך להיות אסיר תודה במשך כל חייו, וכל הרכוש שאברהם השיג במלחמה שייך לו כדת וכדין ללא שום פקפוק. אבל למרות זאת אברהם לא מוכן לקבל כלום ממלך סדום. ״אם מחוט ועד שרוך נעל… ולא תאמר אני העשרתי את אברם״ (בראשית יד׳, פסוק כג׳).

בפשטות היינו יכולים אולי להסביר שאברהם אבינו לא אוהב לקבל מתנות, שהרי שונא מתנות יחיה, ולכן הוא מסרב לקבל את הרכוש. אבל קשה לומר את זה, כיוון שבתחילת הפרשה רואים שאברהם ירד למצרים ופרעה נתן לו מתנות רבות שאותן הוא כן רצה לקבל. כך גם בפרשה הבאה, אברהם מקבל מאבימלך מתנות. אז מדוע דווקא ממלך סדום זה היה כל כך עקרוני לא לקבל ממנו מתנות? ועוד שזה אפילו לא נחשב לגמרי למתנה שהרי זה רכוש שהוא עצמו הרוויח ביושר במלחמה שנלחם מול המלכים. אז למה הוא מסרב לקבל?

אברהם אבינו אומר למלך סדום שהוא לא מוכן לקבל ממנו כלום, כדי שלא יאמר ״אני העשרתי את אברם״. צריך לזכור שבסדום היו רשעים גדולים, צרי עין וחומריים שכל עניינם היה רק לקבל כמה שיותר עושר. אצלם הצדקה והחסד היו עבירה מחוץ לחוק ואם מישהו בכל זאת היה נותן צדקה היו מוציאים אותו להורג. אם כך האנשים והחוקים במקום המעוות הזה, אפשר לתאר לעצמנו את צרות העין והמידות המושחתות שהיו למלך סדום.

כאשר מלך סדום אומר לאברהם לקחת את הרכוש, הוא לא באמת הפך להיות טוב לב שרוצה שאברהם יהיה מאושר ושמח. הוא בסך הכל דואג לאינטרסים שלו. אולי זה מתוך חוסר אונים, שהרי אברהם ניצח מלכים עצומים אז באותה מידה הוא יכול גם לחסל אותו. אולי זה מתוך גאווה, להראות לכולם שהוא עשיר גדול והוא זה שהעשיר את אברהם. אולי מתוך שהוא ייתן לו מתנות כעת כדי שאברהם ירגיש חייב לו, ואז הוא יוכל לנצל אותו ולומר לו ״אני העשרתי אותך, אז כעת תעזור לי לעשות כך וכך…״. ישנן הרבה סיבות אפשריות, אבל מה שברור הוא שזה מתוך אינטרס אישי. בסדום לא נותנים מתנות סתם כך, ובוודאי שמלך סדום לא ייתן אותן.

אברהם אבינו לא רוצה מתנות כאלו. הוא לא רוצה שמלך סדום יוכל להתגאות על חשבונו. הוא לא רוצה שכולם יאמרו שמלך סדום הוא זה שהעשיר את אברהם וכך יכפרו בקדוש ברוך הוא שנותן פרנסה. הוא לא רוצה להיות “חייב” לרשע שינצל את זה לאחר מכן לדברים לא טובים. הוא לא רוצה לתת יד לרשעים, שיחשבו שהוא מזדהה או מסכים באיזשהו אופן עם המידות המושחתות של סדום. הוא לא רוצה שיהיה חילול השם שיראו שהוא חבר של מלך סדום. הוא לא רוצה לקבל מתנות ממישהו צר עין שלא באמת רוצה לתת אותם מכל הלב. הוא לא רוצה שום קשר אליו.

העניין הזה מלמד את כולנו מוסר גדול מאוד. לא כדאי להתקרב לרשעים. בין אם אלו אנשים עם מידות מושחתות, ובין אם מדובר על עניינים רוחניים כמו היצר הרע. עלינו לשמור מרחק גדול מכל טומאה ומכל דבר שעלול להזיק. אלא שלפעמים אותם רשעים משתמשים בתחבולה כדי להגיע אלינו. הם נותנים לנו מתנות כדי שנרגיש חייבים, כדי שנחשוב שהם אלו שהעשירו אותנו או כדי לקשור אותנו אליהם. כך הם יכולים לתת לנו דבר מסוים ואז לבקש בתמורה הרבה יותר. אחר כך הרבה יותר קשה לנטרל את עצמנו כי אנחנו הופכים לנגועים. לכן החכמה היא לעצור את הכל כבר בהתחלה. לא לקבל שום דבר מרשעים, לא מדובשך ולא מעוקצך.

לא מדובר רק על מקרים בהם יש רשעים גדולים או כפי שאפשר לפרש את הדברים על היצר הרע. אלא לפעמים אנשים רוצים לתת לנו משהו מתוך גאווה, מתוך אילוצים או מתוך סיבות שונות שלא מאפשרות להם לעשות את הנתינה בלב שלם. אם אדם צר עין נותן לנו מתנה, אז כנראה שצרות העין תזיק לנו הרבה יותר ממה שתועיל המתנה שנתן. אם אדם נותן מתנה עם תחושה שלילית, הוא מכניס את אותה תחושה לתוך המתנה ומביא לנו אנרגיה לא טובה שתלווה אותנו.

לכן כדאי ככל שאפשר להתרחק מדברים שהגיעו מתוך מחלוקת, טומאה או מקומות לא טובים אחרים. לא כדאי לקנות למשל בית מכונס נכסים אם המשפחה לא באמת רוצה למכור אותו והם עושים את המכירה מתוך כאב. לא כדאי לקבל דבר מסוים ממישהו שלא רוצה לתת אותו והוא עושה זאת מתוך אילוצים. החומר עצמו מכיל אנרגיות רוחניות והוא עלול להכיל מטען שלילי רב שבכל רגע יכול להתפרץ. עדיף להתרחק מדברים בעייתיים. אנשים אוהבים לתבוע אחרים בבתי משפט (שאסור על פי חוקי התורה, אלא רק בבית דין רבני), לנסות להוציא כספים מהביטוח, למכור לאנשים מוצרים עבור עמלה או להרוויח על חשבון אחרים בכל דרך אחרת. צריך לדעת שמלבד איסור חמור של גזל שעלול להיות כאן, כל הרווח הזה הוא הפסד, כי לא רק שאין בו ברכה, אלא יש בו מטענים גדולים של הרס.

כמובן שצריך לדון ולשקול כל מקרה לגופו, שהרי אי אפשר לוותר על הכל ולא לקבל כלום מאף אחד. זה טבעי שלפעמים ישנן מחלוקות ולפעמים לא הכל מגיע בצורה חלקה. אם למשל אנחנו מוכרים מוצרים שאנחנו מאמינים בהם והלקוחות קונים אותם מרצונם ומתוך הבנה, אז בוודאי שנוכל לקבל את העמלה המגיעה לנו וגם אם הקונה לא מרוצה זו לא תמיד הבעיה שלנו. אם אדם או גוף מסוים חייב לנו כסף, אז בוודאי שנוכל להוציא אותו ממנו (בדרכים כשרות). רק חשוב תמיד לפקוח את העיניים ולבדוק. אם שייך כאן גזל אז בוודאי שאסור להתקרב לזה. אבל גם אם לא שייך גזל וזה מגיע לנו על פי דין, למרות הכל כדאי לבדוק ולחקור, כי אולי זה מגיע ממקום לא טוב? אולי זה לא ישתלם לנו? אולי למרות שאנו צודקים, בכל זאת עדיף לוותר לפנים משורת הדין, כפי שאברהם אבינו עשה למה שהגיע לו בצדק על פי דין.

גם אברהם אבינו עצמו הסכים לקבל מתנות מפרעה ומאבימלך. הרי אין איסור לקבל מתנות, רק שצריך לשים לב מהיכן הן מגיעות. אמנם ברור לנו שפרעה ואבימלך אינם בדיוק צדיקי הדור, אבל מכל מקום לא היו להם המידות המושחתות של סדום, של קמצנות, צרות עין ואי הכנסת אורחים. אפשר לתאר לעצמנו שפרעה ואבימלך כיבדו את אברהם מאוד, הושפעו ממנו לטובה כמו רבים באותו הדור, וכך רצו לכבד אותו ולתת לו. בוודאי שגם הם לא היו צדיקים גדולים, אבל אולי הנתינה שלהם באותו הרגע כן הייתה בלב שלם. בסדום לעומת זאת היו צרי עין ולא רצו לתת לאחרים מתוך אידאולוגיה. זה היה עיקרון אצלם לא לתת לאף אחד ולקחת כמה שיותר כל אחד לעצמו. בדיוק ההפך הגמור ממידת החסד שהייתה משורש נשמתו של אברהם אבינו. לכן כנראה שהוא לא רצה לקבל מהמלך שלהם שקרוב לוודאי לא נותן לו מתוך רצון טהור.

על פי הסוד יש אולי אפילו עניין במתנות מהגויים, שכך לוקחים ניצוצות שכלואים בתוך הטומאה ומעלים אותם לקדושה כפי שעשו במצרים שניצלו אותם ולקחו רכוש רב. ישנן דרכים שונות להעלות ניצוצות, אבל מצד שני אפשר גם לקלקל ולהזיק. לכן אברהם כנראה ראה לנכון מתוך רוח הקודש שליוותה אותו שאת המתנות האלו צריך לקחת ואת אלו לא. חשוב לבדוק היטב ולראות לשורש הדברים אם זה טוב בשבילנו או לא. אסור להסתנוור ולקבל החלטות כאלו מתוך תאווה.

כך גם לא כדאי לקבל מתנות או כספים ממקומות של טומאה. ישנם ארגונים שונים של המיסיון שמראים לכולם כמה הם אוהבים ושוחרי שלום, ואז שולחים נציגים שיטיפו וישפיעו על אנשים להתנצר. ישנם ארגונים רבים כאלו שעושים את הדברים בתחפושת של הדת היהודית. הם תורמים כספים, מדברים על התורה והמשיח ואז לאט לאט עוברים להמצאות בדיוניות של ״הברית החדשה״. הם תופסים אנשים במצוקה או בזמנים של נפילה שיהיו מוכנים לעשות הכל וכך משפיעים עליהם. וצריך לדעת שגם אם הם לא מנסים לשכנע כלל, עצם קבלת המתנה עם האנרגיות שהיא טעונה בהן זה דבר מזיק ביותר שמשפיע על שורשים פנימיים בנפש שלנו.

צריך לדעת שכאשר מקבלים דברים מסוים ממישהו אז באופן אוטומטי בין אם נרצה בכך או לא, הרגש אל אותו אדם ישתנה. נעריך אותו יותר, נחוש אליו חיבה ואהבה, נרגיש חייבים, נרצה לרצות אותו, ננסה לגמול לו וכו׳. לכן התורה אוסרת קבלת שוחד. כי גם אם הדיין יאמר לעצמו שהוא כלל לא מושפע, בתוך תוכו הוא מושפע לגמרי. השוחד יעוור עיני חכמים. גם החכם ביותר יכול להפוך לעיוור לאחר שהוא מקבל משהו. לכן ננסה ככל שניתן להתרחק מדברים שעלולים להשפיע עלינו לרעה, להתרחק ממתנות מזיקות וממקורות מפוקפקים.

בכל דבר חומרי יש מטען רוחני שאותו הוא מכיל. גם אם אנחנו בכלל לא יודעים שאותו חפץ הגיע ממקום לא טוב וגם אם אנחנו כלל לא מודעים להיסטוריה שהוא עבר. אם למשל אדם מקבל כסף של עבודה זרה (הנצרות למשל נחשבת לעבודה זרה) מבלי לדעת בכלל שהוא קיבל את זה משם, המטען הרוחני ישפיע עליו בין אם הוא ירצה בכך או לא. פתאום אדם יכול להתחיל להרגיש רגשות של כפירה, פתאום היצר יתגבר עליו, פתאום הוא יהפוך לחומרי יותר, וכל זה מבלי שהוא יודע מאיפה זה בא לו.

מובא בהלכה שכדאי לצבוע בית חדש שעוברים לגור בו אם הדיירים הקודמים היו רחוקים מתורה ומצוות. לכאורה אפשר לומר שזה רק קיר חומרי של בית ואין לזה שום קשר אלינו, אבל בפנימיות הדברים קירות הבית מכילים את האנרגיה הרוחנית של מי שגר שם. הם ספגו את כל המריבות, את השפה הרדודה, את העבירות וכו׳. וזה לא רק קירות הבית כמובן, כי כל דבר שברשותנו מכיל עצמה רוחנית מסוימת בהתאם למקורות שלו. ספר תורה עתיק בן כמה מאות שנים ששימש יהודים יראי שמיים בוודאי יכיל קדושה עצומה הרבה יותר מספר שנכתב זה עתה. ואם כתב אותו סופר ירא שמיים זה בוודאי יהיה הרבה יותר מקודש מסופר שאינו ירא שמיים, וכל שכן אם כתב אותו כופר שאז אין בו שום קדושה כלל ומותר אפילו לשרוף אותו במקרים מסוימים. כי החומר מכיל רוחניות עצומה בתוכו.

מכאן נבין כמה חשוב להיזהר בדברים שאנו מקבלים. כמה חשוב לשמור על סביבה מתאימה וכשרה. כמה חשוב להכניס בחומר קדושה וטהרה. השם יתברך יזכה אותנו להתקדש ולשמור על עצמנו מכל דבר רע. נזכה לרוחניות עצומה ואמונה שלמה.

ראובן (רוני) פיזנטי

אודות כותב המאמר : ראובן (רוני) פיזנטי

אברך ויוצר שכותב מהלב עם המון אהבת ישראל. מחבר הספרים ״מחפשים את האמת״ ו״מהפרשה לחיינו״.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  • רישום לעדכונים

  • כל תכני האתר פתוחים לכולם ללא צורך ברישום. הרישום הוא רק למי שרוצה לקבל עדכונים מהאתר מפעם לפעם.

  • איך להיות מאושרים

  • תודות לתורמים המובילים

    • אופיר שלמה סוויסה בן אסתר
    • יצחק שגיא זוזוט בן צביה סלביה
    • ברוך אדרי בן עישה
    • שמעון אלמליח בן אסתר
    • שלמה כהן בן סימי

    השם יתברך ישלח להם שפע עצום, ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם לטובה.

    למידע על בית המדרש ולתרומות לחצו כאן.

  • מחפשים את האמת – דיסק שמע

  • כניסת מנהלים