לגלות את האור הגנוז בתורה הקדושה – חג השבועות
התורה היא חמדה גנוזה. היא מכילה בתוכה את סודות העולם, את תכלית הבריאה, את סוד האושר והשמחה ואת המפתחות להצלחה ולישועות עצומות. התורה היא החיים, היא הכל. בלעדיה אין כלום. היא חיינו ואורך ימינו.
אז קשה אם כן שלא לתמוה, איך יתכן שרוב האנשים בכלל לא מרגישים את האור הגדול של התורה? למה אנחנו לא מרגישים בכל רגע אושר ושמחה עילאיים מלימוד התורה? איך יתכן שאנשים שלומדים תורה ומקיימים מצוות סובלים? איך קורה שאנשים בוחרים להתרחק מהתורה ולעשות עבירות? איך יכול להיות שהם מרגישים שאפשר להסתדר טוב מאוד גם בלעדיה?
האמת היא שהתשובה לשאלה כבר נאמרה בתחילת הדברים. התורה היא חמדה גנוזה. דבר גנוז הוא נסתר מעיני האנשים וצריך להתאמץ כדי למצוא אותו. התורה הקדושה מוסתרת כך שלא כל אחד יוכל לראות את כל הטוב העצום שטמון בה.
הדבר דומה ליהלום מלוכלך ששקע בבוץ וכעת כל מי שעובר לידו ורואה אותו בטוח שזו סתם איזו אבן מלוכלכת שלא שווה כלום. אם נאמר למישהו להרים את אותה האבן ולנקות אותה, הוא יחשוב שאנו רוצים להתעלל בו, שהרי זו טרחה מרובה לחינם וכל הבגדים שלו יתלכלכו בעקבות הדבר. בשביל מה להרים אבן מלוכלכת ובשביל מה להתאמץ ולנקות אותה?
אבל מי שבכל זאת ינסה לנקות את האבן מעט, יגלה שיש בה משהו מדהים וזו לא סתם אבן רגילה. ככל שהוא ינקה את הלכלוך יותר, כך הוא יגלה את היהלום הקסום שמסתתר בפנים.
ישנם מדרשים רבים המתארים את עניין נתינת התורה לישראל. כאשר הקדוש ברוך הוא רצה לתת את התורה, הוא הציע אותה בתחילה לכל העמים. כשבני עשו שאלו מה כתוב בה, ענו להם “לא תרצח” ואז הם מיד סרבו בטענה שהטבע שלהם הוא של רציחה כמו שכתוב על עשו “על חרבך תחיה”. כשבני עמון ומואב שאלו מה כתוב בה, ענו להם “לא תנאף” ואז הם מיד סרבו בטענה שהניאוף הוא חלק מהם, שהרי הם יצאו מבנות לוט שהרו מלוט אביהן. כשבני ישמעאל שאלו מה כתוב בה, ענו להם “לא תגנוב” ואז גם הם סרבו בטענה שנאמר עליהם “פרא אדם”.
יוצא שהקדוש ברוך הוא הציע את התורה לכל אומות העולם, אבל כל אומה מצאה בתורה משהו לא טוב ולכן לא הסכימה לקבל אותה, עד שבאו ישראל והסכימו לקבל אותה בלי לשאול שאלות. עד שבאו ישראל ואמרו “נעשה ונשמע”.
אבל לכאורה יש בזה הרבה דברים לא מובנים והרבה שאלות ותמיהות שעולות מכך. ראשית כל, ידוע הרי שהתורה מיועדת לעם ישראל, הם העם הנבחר והם אלו שמוזכרים בה. אז בשביל מה צריך הקדוש ברוך הוא להציע אותה לכל האומות?
האם לאחר יציאת מצרים וכל התלאות יתכן לתת את התורה לאומה אחרת? וכי אם נאמר שבני עשו או ישמעאל היו מסכימים לקבל את התורה, אז היא באמת הייתה ניתנת להם? איך יתכן לתת את התורה לעם אחר לאחר ההבטחה ליעקב אבינו?
וגם אם נאמר שבאמת היה צורך כלשהו לצאת הוגנים כלפי כל האומות ולכן הציעו את התורה לכל אומות העולם, עדיין עולה תמיהה נוספת, שאם כבר רוצים להיות הוגנים ולהציע את התורה לאומות העולם, אז מדוע מקשים עליהם ומראים להם את הצד הקשה לביצוע שבתורה במקום להראות את היופי שבה?
כשהם שואלים מה כתוב בה, למה לומר להם דווקא את החולשות והדברים שקשים להם? למה לומר דווקא לבני עשו ״לא תרצח״, לבני עמון ״לא תנאף״ ולבני ישמעאל ״לא תגנוב״ שזה דווקא הדבר שקשה להם ביותר? למה לא לומר את המצוות הקלות לביצוע ואת הדברים שהם אוהבים בה כך שיסכימו לקבל אותה? מדוע להכשיל אותם דווקא בדברים שקשים להם?
תמיהה נוספת לא מובנת לכאורה שעולה, היא שמובא שהקדוש ברוך הוא כפה על ישראל הר כגיגית. ולכאורה, אם הכריחו אותם לקבל את התורה, אז מה השבח שלהם ביחד לכל העמים שרק הם הסכימו בלי לשאול שאלות ואמרו “נעשה ונשמע”? הרי ברור שאם הקדוש ברוך הוא כופה עליהם אז הם יקבלו.
ונראה לכאורה שקודם אמרו נעשה ונשמע ורק לאחר מכן הקדוש ברוך הוא כפה עליהם הר כגיגית. אבל גם זה לא מובן, כי אם הם כבר הסכימו לקבל את התורה, אז מדוע צריך לכפות עליהם לקבל ולקיים אותה? אם הם מסכימים מעצמם, אז שיביאו להם את התורה בכיף, ולמה צריך גם כפייה?
ואולי אפשר ליישב את כל התמיהות האלו בעזרת משל נפלא שמובא בזהר הקדוש בפרשת בלק. שהיה רופא עם תרופת פלא מיוחדת ויקרה שרצה לתת לבן שלו מבלי שהעבדים הרעים יקנאו בו ואולי אפילו יהרגו אותו כדי לקחת אותה ממנו. אז הוא עשה תכסיס ומעל התרופה הוא שם מעט סם המוות ואז הציע את אותה התרופה לכל העבדים.
כל עבד שהריח מעט, מיד סירב לקחת אותה מתוך מחשבה שמדובר ברעל. ולא זו בלבד, אלא שכולם הציעו שייתן את התרופה לבנו ברוב שנאתם, מתוך מחשבה שזו תרופה גרועה. כך יוצא שהתרופה הגיעה אל הבן בלי שאף אחד יקנא, יקטרג ויזיק ובלי שאף אחד יוכל לפתוח את הפה.
כך גם התורה. לאחר שהשם יתברך הציע לכל אומות העולם את התורה והראה להם את הצד שהם לא אוהבים בה, הם רוצים להתרחק ממנה. כך אפשר לתת את התורה לישראל בלי שאומות העולם יקנאו וירצו לקחת את התורה לעצמם.
לפי המשל הכל הופך לברור. בני ישראל הם היחידים הראויים לקבל את התורה. כבר מההתחלה הקדוש ברוך הוא קבע שנפש ישראל היא גבוהה יותר משאר האומות ורק להם התורה מיועדת. כל זה היה מתוכנן עוד לפני שנברא העולם. אלא שהיה צורך להרחיק את אומות העולם, כך שלא יקנאו ויצרו לישראל, ולא יאמרו שהתורה שייכת גם להם.
לכן הקדוש ברוך הוא הציע את התורה לכל האומות והראה להם דווקא את החלק שהם לא אוהבים כדי שהם יסרבו לקבל אותה מעצמם. כך יוצא שהייתה להם הזדמנות והם עצמם שוויתרו עליה. וכעת ישראל הקדושים יכולים לעסוק בתורה בנחת ובשלווה ולזכות לחיי עולם.
אלא שמכל זה נוצרה בעיה, שאמנם ישראל אמרו נעשה ונשמע, אבל ישנו חשש גדול שגם ישראל עצמם יגלו את סם המוות שנמצא מעל התרופה, והנמשל כמובן לקושי הגדול שנראה מבחוץ שיש בקיום התורה והמצוות, ואולי חס ושלום יתחרטו ולא יסכימו לקיים את התורה.
לכן הקדוש ברוך הוא כפה עליהם הר כגיגית. הוא הכריח את ישראל לקיים את התורה, ציווה עליהם לפחד ולירא ממנו, נתן להם עונשים כבדים על העבירות ואפילו הפחיד אותם כהוגן באמירת הדברות עד שפרחה נשמתם וביקשו שמשה ידבר איתם במקום.
כל זה כדי שלא יבוא אדם ויאמר שהתורה נראית לו קשה לביצוע, אז הוא מוותר ח”ו על החלק שלו בה. כי בקלות אפשר לוותר על משהו שאנחנו בכלל לא מכירים, ובמיוחד אם מבחוץ זה נראה לנו דבר לא טוב או שלא שווה את המאמץ.
וכמו למשל שאם ייתנו לילד קטן במתנה שק עם מיליארדי שקלים, אז הוא לא יעריך את זה כלל, ואפילו יזלזל ויעזוב את זה מתוך מחשבה שזה מכביד עליו בזמן שהוא רוצה לשחק. כי הוא לא מבין מה יש לו ולא מבין את הערך של הדבר. אבל אם יכריחו אותו לשמור על אותו שק ויענישו אותו אם יעזוב אותו, אז בהתחלה אמנם זה ייראה לו כטרחה גדולה ואולי אפילו התעללות. אבל כשיגדל מעט ויבין את הערך של אותו שק, אז יהיה אסיר תודה כל חייו.
לכן הקדוש ברוך הוא הכריח אותנו ממש, לקבל את המתנה בכל מחיר, עד שנגלה את היופי שבפנים ואז ממילא נרצה אותה מעצמנו ולא נהיה מוכנים לוותר על זה בעד שום הון שבעולם. לכן כל יהודי מוכרח וחייב לעסוק בתורה ואם לא יעסוק בה הוא ייענש על כך. גם אם זה לא נעשה באהבה, זה לא משנה. צריך לעשות מפחד או מכל סיבה אחרת, העיקר לעסוק בתורה הקדושה.
ואז בלית ברירה, מתוך החיוב לעסוק בתורה, הוא נכנס פנימה ומעמיק, עד שעובר את המעטפת החיצונית ששם נמצא סם המוות וכל הקשיים. הוא מקלף את הקליפות ומגיע לפנימיות הדברים, ואז הוא מבין את הערך העצום של מה שיש לו. הוא מבין איזה יהלום יקר יש לו ביד שכולם מבחוץ בטוחים שזה רק בוץ ולכלוך.
הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו, שאנחנו בניו. ולכן רוצה להעביר רק אלינו מתנה נפלאה ומיוחדת שאין כדוגמתה. המתנה היקרה ביותר בעולם. אלא שעשה לה מעטפת חיצונית מרתיעה כך שמי שלא ראוי יתרחק ממנה. אבל כאשר עוברים את כל החסימות והקשיים וזוכים להיכנס פנימה, זה יותר גדול מכל תענוגות העולם.
מבחוץ זה עשוי להיראות כמו סם המוות, אבל רק לאחר שטועמים אפשר להבין את העצמה הגנוזה בפנים. מכל זה נוכל ללמוד דברים עצומים לחיינו ולחיבור שלנו לתורה הקדושה.
התורה היא מתוקה מדבש ויקרה מזהב. היא מכילה בתוכה טוב עצום. אבל כל הטוב הזה גנוז בתוכה. שהרי אם זה היה פשוט להגיע לכל הטוב הזה, הוא יכול היה להגיע למקומות שליליים. כל אדם, גם גוי רשע, יכול היה ללמוד מעט תורה ולהשיג השגות גבוהות ולקבל את כל רצונו. הוא היה משתמש בשפע העצום שהוא מקבל מהתורה לדברים שליליים ולהחרבת העולם חס ושלום.
לכן הקדוש ברוך הוא שם את התורה בתוך מעטפת של דברים שנראים אולי קצת משעממים, מצוות מגבילות או אפילו דברים שנראים קשים ומפרכים. אדם רגיל יכול בקלות לוותר על כל זה מתוך מחשבה שזה סתם עול כבד. אבל אדם שיטעם מעט מהמתיקות של התורה, שיקיים את מצוות אבינו הקדוש ברוך הוא שכפה עלינו לקיים את התורה, יגלה פתאום עולמות מופלאים שגנוזים ומוסתרים בתוכה מבלי שאף אחד כמעט יודע על כך.
לכל אחד מאיתנו יש כל מיני דברים שאנו אוהבים שפעם כלל לא רצינו לנסות. כמו למשל סוג מאכל שההורים מביאים לבן שלהם והוא לא מוכן לנסות אותו כי מבחוץ זה נראה לא טעים, עד שפעם אחת אביו דוחף לו את אותו מאכל לפיו ואז הוא מגלה כמה זה טעים לו ורוצה לאכול ממנו עוד ועוד.
כאשר מסתכלים על התורה מבחוץ, עלולים לראות את הצד שבא להרחיק את האדם ממנה. את אותו סם המוות במשל של הזוהר הקדוש שנמצא בשכבה העליונה כדי להרחיק את כל מי שלא ראוי. זה נראה קשה ומשעמם, לפעמים אפילו לא צודק ואכזרי לכאורה. אבל ככל שנתעמק בה נוכל לגלות עוד ועוד מאותה תורה מתוקה שמיועדת רק למי שבאמת רוצה בה. פתאום נגלה מעט מהעומק האינסופי והיופי העצום שטמון בה. פתאום נבין שאי אפשר בלעדיה והיא כל חיינו.
כל מה שצריך זה לרצות בה באמת. לרצות לקבל אותה בכל לבנו. להשתוקק לה ולהיות צמאים לה. בחג השבועות יש לנו את ההזדמנות הזו. השם יתברך נותן לישראל את התורה וכל מי שרוצה יכול ליטול את חלקו בה. רק צריך לרצות לקבל אותה ואז נוכל לזכות לאורות עצומים שיביאו שפע אינסופי לחיינו. השם יתברך יזכה אותנו לקבל את התורה, לעסוק בה ולחיות אותה, ומתוך כך ישלח לנו שפע עצום לחיים.
תכנים נוספים דומים:
כתיבת תגובה