בע"ה נעשה ונצליח. היום י״ח בכסלו ה׳תש״פ
אור נקי רוני פיזנטי

האתר אור נקי הוא איחוד אתרי יהדות ופרויקטים שונים לזיכוי הרבים, ביניהם ״ללא גזל״ ו״אמונה״. על מנת להנגיש לכל יהודי תוכן כשר, נקי ואיכותי בחינם. מסע לעומק פנימיות הנפש ולחיזוק האמונה, בשפה ברורה המתאימה לכל יהודי, בפשטות ובגובה העיניים. מוגש על ידי ראובן (רוני) פיזנטי, מחבר הספרים ״מחפשים את האמת״ ו״מהפרשה לחיינו״. למידע נוסף לחצו כאן

למחות את הספק – פורים ופרשת זכור

ראובן (רוני) פיזנטי | ח׳ באדר ה׳תשע״ז | פורים | פנימיות וקבלה | פרשת זכור

ידוע שהקליפה הגדולה ביותר בעולם היא עמלק. ובזה תלוי כל תיקון העולם, שעמלק הוא כביכול האויב הגדול ביותר של השם יתברך ורק ברגע שיימחה זכר עמלק, אז תוכל לבוא הגאולה.

שמו של הקדוש ברוך הוא כביכול לא שלם כל עוד ועמלק נמצא בעולם ורק ברגע שיימחה מהעולם אז הכל יבוא לתיקונו, שאז יהיה השם למלך על כל הארץ. וזוהי גם הכוונה של יהא שמיה רבה שעונים בקדיש, שאנו מתפללים שיהיה שמו הגדול של השם יתברך מבורך ושם מתכוונים שתמחה קליפת עמלק מהעולם.

אבל לכאורה צריך להבין מדוע בזה תלוי כל תיקון העולם? מדוע שמו של הקדוש ברוך הוא אינו שלם כשעמלק בעולם? ובכלל איך יתכן שיש לקדוש ברוך הוא אויבים? שהרי הוא ברא את הכל והוא מחייה את הכל, אז הוא יכול פשוט להפסיק לתת לו חיות והוא יתבטל מהעולם ברגע אחד. אז מדוע השם לא מבטל אותו וכך מביא את כל העולם לתיקונו?

ידוע שעמלק בגימטריה זה ספק. אלא שלא מייחסים לזה חשיבות רבה, שחושבים שזו ח”ו סתם גימטריה מזדמנת שיצאה בשביל לתת דרשה טובה. אבל יש לזה משמעות עמוקה ופנימית, וזה נמצא בתוך כל אחד מאיתנו.

כי כל אדם שיבחן את הדברים, יגלה שהקליפה המוחשית הגדולה ביותר בעולם היא הספק. אדם יכול להסתדר עם הכל ולחיות בצורה טובה, אבל כאשר יש לו ספקות, זה מפיל אותו ממש. והרבה אנשים לא יודעים את זה, אבל כל הפחד, העצבות, הכעס, הדאגות וכל שאר הרגשות השליליים באדם והדברים הלא טובים בעולם נובעים אך ורק מהספק.

הרי אילו הכל היה ברור וגלוי, בלי שום ספקות, אז גם במקום הכי גרוע שאדם היה נמצא בו, הוא היה רואה את האור. זה היה נותן לו כוח וחיות וממילא כל הרע היה מתבטל. כל הכוח של הרע זה מתוך הספקות.

לכן החושך שיוצר חוסר וודאות מייצג את העצבות והפחד. כי כאשר לא רואים שום דבר, אז אי אפשר להיות בטוחים. אנשים עצובים ופוחדים רק מתוך חוסר ודאות. שאדם לא יודע מה יקרה, הוא פוחד מהלא נודע, הוא חושב שאולי דברים יכלו להיראות אחרת, הוא מסתפק אם עשה את הבחירה הנכונה, חושב שאם רק היה קורה כך וכך אז היה טוב יותר וכו’.

אבל כאשר יש אור, האדם שרוי בביטחון. שהוא רואה מה מתרחש סביבו, הוא יודע היכן הוא נמצא, ואז ממילא כל הדאגות והטרדות שנבעו מתוך חוסר וודאות נעלמים להם. הכל הופך לברור ופשוט.

וזה מה שדוד המלך אומר בתהלים “גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי”. כי גם בעמקי הקליפות, במקום הכי חשוך ונורא שיש, אם השם יתברך נמצא איתנו, זה הופך לגן עדן. אפילו הגיהינום הופך להיות המקום הכי טוב להיות בו, אם יודעים שהשם יתברך נמצא שם איתנו.

חוסר צדק?

הספק הוא האויב הגדול ביותר של האדם. לפעמים האדם מגיע למקומות לא בטוחים שכבר לא אכפת לו אם יהיה טוב או לא, רק שיצא מהספק. אדם שמחכה הרבה זמן לתשובה כלשהי יכול להשתגע מהספקות שעוברים לו בראש. לא אכפת לו כבר אם כן או לא, אם אסור או מותר, רק שכבר יחליטו ולא ימשיכו להתלבט בין הספקות.

אם אדם היה יודע בוודאות שכך מוכרח להיות ואין שום אפשרות אחרת, הוא לא היה מצטער כלל ולא היה פוחד משום דבר. אילו היה רואה את התמונה הגדולה מלמעלה ומבין איך כל ניסיונות החיים מרכיבים תמונה ענקית, שלמה ויפהפייה, אז בוודאי שלא היה דואג כלל והיה רק שמח.

לכן למשל אדם יכול להוציא סכומי כסף גדולים, הוא מוציא בכל חודש אלפי שקלים מהחשבון, והכל בהבנה. אבל אם פתאום הוא יקבל קנס של מאה שקלים, או שיחייבו אותו בטעות במכולת בשקל יותר ממה שצריך, או שייפלו לו מהכיס חמישה שקלים, אז כל היום הוא יהיה מדוכדך. ולכאורה מדוע אכפת לו מהכסף הקטן הזה?

אלא שכאן הוא מרגיש חוסר צדק, שכאילו נעשה עוול, שאולי היה אפשר למנוע את הדבר. וזהו הספק. שכאשר הוא יודע שצריך לשלם על דבר מסוים אפילו סכום גדול שזה השווי שלו, אז הוא יוציא את הסכום והכל יהיה בסדר. אבל כאשר הוא מרגיש שהוא לא מוכרח, שהוא יצא “פרייר”, שמישהו אחר קנה ביותר זול, אז פתאום הוא מרגיש צער גדול מתוך הספק שאולי יכול היה לחסוך כמה שקלים.

כאשר האדם מרגיש שמישהו רימה אותו, זו הרגשה נוראה שמערערת לו את כל האמונה. הוא בטוח שנעשה חוסר צדק, שכאילו ח”ו לא הייתה כאן השגחה פרטית. שכאילו הכל תלוי בו או במי שרימה אותו ואילו היו נוהגים אחרת, אז זה לא היה קורה.

אדם מוכן להשקיע הרבה ולעשות כל מה שצריך, אם הוא יודע שזו האמת וכך מוכרח להיות. אבל ברגע שתולים את הדבר בו, שיש לו בחירה וכאילו שהוא יכול לפגום, לגרוע ולהזיק, אז הוא מתערער והופך להיות לא יציב.

האדם מלא חרטות, כי תמיד הוא חושב שיכול היה להיות לו טוב יותר. שבנסיבות אחרות או תנאים שונים הכל היה מושלם, אבל רק שיש דברים קטנים שמעכבים. יכול להיות לו הכל, אבל הוא עסוק לחשוב שאולי היה יכול להיות לו יותר. ואז אדם הופך לעצוב, דואג, מוטרד ומלא בספקות.

וזה מה שלימד אותנו המן, שבאמת היה לו הכל מבחינה גשמית, שהיו לו כל הסיבות להיות מאושר. אבל הוא אמר שכל זה לא שווה לו, כיוון שמרדכי לא משתחווה. הוא חשב לעצמו שאולי הוא יכול להשיג יותר. היה לו ספק וזה מה ששיגע אותו.

והיינו יכולים לחשוב שזו סתם מחלת גדלות שהייתה להמן שרצה שכולם ישתחוו לו. אבל אפשר לבחון את הדברים ולראות שהרי גם אחשוורוש עצמו לא השתחווה לפניו. ואם כן מדוע לא הזדעזע והרגיש צער איום מכך? איך יתכן שזה לא הפריע לו?

אלא ברור הדבר ששם לא היה לו ספק. כאשר האדם יודע את מיקומו הוא לא חש צער. המן התנהג כמו סמרטוט ליד אחשוורוש ולא הצטער מזה כלל. כי הוא הבין שהוא נמצא מעליו. אבל עם מרדכי היה לו ספק, הוא חשב שזה תלוי בו, שכאילו הוא יכול להפוך את פני הדברים, שאולי הוא כן צריך להשתחוות, ואז מתוך אותו ספק הוא נכנס לבלבולים גדולים שהפילו אותו.

והדבר הזה מתרחש בתוך כל אחד מאיתנו. שיש דברים שאנו מקבלים באהבה, שאם יש אדם חשוב ומכובד אז נקבל את הדברים. אנו יכולים להתחנף למנהל העבודה ולומר שבחים מופרזים על נשיאים ואנשי ממשל. כי אנחנו יודעים שזה המצב ומבינים את המעמד שלנו ביחס לאחרים. אבל כאשר אדם שאנו תופסים כפחות ערך ירים את האף, ועל אחת כמה וכמה אם האישה בבית תעז לומר דבר מזלזל עלינו, נרתח מזעם ולא נסכים לקבל את זה כלל. כי שם לא ציפינו לזה, ערערו לנו את הביטחון והביאו לנו ספק.

וכך בכל עניין. אדם היה מוכן לעשות דברים קשים ולסגף את עצמו, אילו היה בטוח לחלוטין שכך צריך להיות ושהדבר מועיל. כל הקושי הוא מתוך הספק, שאולי הוא מתאמץ לחינם ואולי יכול להשיג את הדבר בפחות מאמץ.

לפעמים אדם קונה מוצר כלשהו ושמח מכך. אבל אז מישהו אומר לו שהוא שילם ביוקר ושאפשר היה להשיג את זה בחצי מחיר, אז הוא נכנס לעצבות נוראה. לפני רגע היה בשמחה, וחשב שעשה עסקה טובה, אבל עכשיו נכנס לו ספק, שאולי רימו אותו.

אדם ששומע על מישהו מבוגר שנפטר בשיבה טובה, אז הוא מבין שזו דרך העולם. הוא מקבל. וכי הוא היה נשאר לחיות לנצח? אבל כשהוא שומע על איזו “טרגדיה” שהתרחשה, שאדם צעיר הלך לעולמו “בטרם עת”, אז הוא מצטער מאוד ולא מצליח לעכל. הוא בטוח שיש כאן ספק. שאולי היה אפשר למנוע את זה.

אדם יכול לבצע עסקת מכירה או קנייה של דירה, וברגע אחד להוריד מהמחיר אלפי שקלים בלי לתת לזה חשיבות רבה. אבל אם יקבל קנס של מאה שקלים מהרשויות, או שמישהו יגנוב לו חמישים שקלים, אז הוא יהיה מצוברח במשך כל היום. כי הוא מרגיש ספק, שכאילו זה לא היה צריך לקרות.

וכך ההרהורים האלו מביאים את האדם למקומות גרועים. שהוא מלא בחרטות, חושב שאולי נהג לא בסדר, אולי היה צריך להיות אחרת, אולי במשפחה אחרת היה לו טוב יותר, אולי עם אישה אחרת או בעבודה אחרת וכו’.

וכך גם יש לו חוסר ביטחון לגבי קבלת ההחלטות שלו. שאולי אם יבחר כך אז יזיק לעצמו? פתאום הכל נראה מפחיד כי כאילו שהוא עצמו משפיע בבחירה פשוטה על כל מהלך החיים שלו. ואמנם בוודאי שזה טוב לחשוב לפני כל בחירה, אבל ישנם פעמים שאין לאדם אפשרות לדעת מה תוליד אותה בחירה וכך הוא חי בייסורים וספקות.

לכן עמלק שהוא הקליפה הקשה מכולם, מסמל את הספקות שהם הקשים מכולם. מתוך עמלק מגיעות אלינו כל הספקות באמונה. ולכן עלינו למחות את זכר עמלק מהצד הגשמי, אבל גם למחות את עמלק שבתוכנו, את הספקות הנוראים שמשתקים אותנו ולא מאפשרים לנו להתחבר להשם יתברך.

הרי כבר ביציאת מצרים ששם היו בני ישראל בשיא אמונתם, הגיע אותו עמלק כדי להילחם בנו ולקרר את האמונה הגדולה. הוא בא להסתיר את האלוקות ולהראות שהכול זה רק טבע.

במקום לחוש את אור האינסוף ולהרגיש בגן עדן של שמחה רוחנית, אנו מוצאים את עצמנו נאבקים עם הטרדות היומיומיות שמסתירות מאיתנו את אור השכינה. במקום להתבונן במבט של אמת על התמונה הגדולה, אנו רואים את החלק הקטן שלא מסתדר לנו ואז חשים כאילו השם יתברך חס ושלום עזב אותנו.

גילוי ההשגחה

ישנה אלוקות עצומה שמקיימת את העולם בכל רגע. יחד עם זאת, אנו שומעים חדשות ונחרדים מחוסר הצדק, מהאסונות והטרגדיות בעולם, מהכוח שיש לאנשים בעלי שליטה ומכל האירועים המקריים שפוקדים את העולם מדי יום. אף אחד לא זוכר באותם רגעים את אותה אלוקות שמחייה אותנו. אף אחד לא זוכר שישנו בורא לעולם שמזמן את האירועים לחיינו בדיוק לפי התיקון והתפקיד האישי של כל אחד מאיתנו.

בדיוק כמו עמלק ״אשר קרך בדרך״, ״קרך״ כאילו ממש במקרה. כשעמלק הגיע ״במקרה״, אז שכחנו את כל הניסים של יציאת מצרים וקריעת ים סוף, שכחנו שהקדוש ברוך הוא בעצם הוא זה ששולח אלינו את אותו עמלק ואת כל האירועים שאי פעם נתקלנו בהם. שכחנו הכל וחשבנו ש״במקרה״ אותו עמלק הגיע. אותו עמלק מראה לנו את המקריות שבעולם ומסתיר מאיתנו שכל אותה מקריות היא אלוקות.

הספקות מתישים אותנו ומסתירים את ההשגחה הפרטית. כשאדם חושב לעצמו שאולי יכול היה להיות לו טוב יותר בצורה אחרת, זו כפירה בהשם יתברך. שהרי הוא זה שהביא אותו לאותו המקום בהשגחה פרטית. כל אדם נמצא בדיוק במקום בו השם יתברך רצה שהוא יהיה. אלא שהאדם מלא בספקות ובלבולים, שאולי היה יכול להיות אחרת. וזה מעלים ממנו את העובדה שהכול מושלם והכל מהשם יתברך.

וצריך לדעת שבתחילה האדם הראשון נברא כולו טוב. הרע היה חיצוני, הוא היה בנחש בלבד. בהתחלה לא היו כלל ספיקות. הכל היה ברור, מה טוב ומה רע. אלא שלאחר הקלקול, קליפת הנחש התערבבה באדם וכך הטוב והרע התערבבו. לכן מאז בכל רע יש גם מעט טוב ובכל טוב יש גם מעט רע, והכל מלא בספיקות וחוסר בהירות.

ובאמת עמלק הופיע בדיוק כאשר בני ישראל היו בדרך לשיא האמונה לאחר יציאת מצרים. ממש כשהיו יכולים להגיע לדרגות עצומות ולהביא לתיקון העולם ולגאולה השלמה, אז הגיע עמלק. כך בעצם הגאולה נפסקה באמצע ולא הושלמה לגמרי.

התורה בפרשת בשלח מספרת שהם נלחמו ברפידים, ופירשו רבותינו שרפו ידיהם, כלומר הם נרפו באמונה. הם התלוננו על משה ואז בא עמלק, כי כאשר נרפים באמונה, אז בא עמלק ומתחילים לעלות המון ספקות. ואז היה צורך להילחם באותם ספקות, אז הם נלחמו בעמלק.

אבל ברור הדבר שאי אפשר להילחם בספקות באמונה בצורה גשמית, ולכן זו הייתה מלחמה רוחנית. משה היה צריך להרים את ידו כדי שינצחו, להרים את היד לאבינו שבשמיים, ליד המכוונת מלמעלה. ואז ידיו היו אמונה עד בוא השמש, כי מוכרחים לשמור על אמונה עד שתתגלה האמת ויתבררו כל הספקות. וכך הם הצליחו להביס את עמלק.

ולכן בזה תלוי כל תיקון העולם. כי העולם נברא כדי שנעשה להשם יתברך דירה בתחתונים. כדי שנהנה מזיו שכינתו של הקדוש ברוך הוא. אלא שכאשר יש ספקות באמונה, אז אין גילוי שכינה אלא הסתר פנים. ולכן יש מעלה גדולה לעשות קידוש השם, שכך מגלים את השכינה בעולם ומעלימים את הספקות. מתוך שאנו מעלימים את הספקות אנו בעצם מגלים את אור השם יתברך בעולם.

אחת הדרכים החשובות לקידוש השם היא לומר קדיש במניין. ולכן בדיוק שם יש עניין לכוון על מחיית עמלק, כי כאשר יימחו כל הספקות, אז ממילא יהיה גילוי אור השם בעולם, ואז שמו יהיה שלם וכל העולם יבוא לתיקונו. תכלית העולם תתקיים, שנמליך את השם יתברך עלינו וכך נוכל ליהנות מזיו שכינתו.

אלא שהעבודה הזו מוטלת עלינו. השם יתברך יכול בקלות לחסל את עמלק ולהביא לתיקון העולם, אבל זו לא המטרה. המטרה היא שאנחנו אלו שנמליך את הקדוש ברוך הוא עלינו. שאנחנו נעשה השתדלות כדי להתקרב להשם יתברך. שאנחנו נסיר את כל הספקות ונגלה את אור השם יתברך בעולם. שנבין שהכול מושלם בדיוק כפי שהוא ולא צריך לשנות שום דבר מלבד התפיסה שלנו.

כי באמת הכל מצוין, כל הרע הוא בעצם טוב והכל פועל במסלול מדויק של השגחה פרטית. כל אדם נמצא ברגע זה ממש במקום הטוב ביותר בשבילו. אלא שיש ספקות, שאדם חושב שאולי הוא סטה ממסלול ההשגחה הפרטית, שאולי חס ושלום התבלבלו בשמיים וטעו בקשר לפרטי החיים שלו. אותו ספק מגיע מקליפת עמלק, שמראה לנו שחס ושלום אין השגחה פרטית והכל במקרה.

לכן בפרשת זכור נאמר אשר “קרך” בדרך, לשון מקרה. כי כשחושבים שהכול במקרה, זה אומר שאין השגחה פרטית ואז ממילא יש הסתר פנים ולא מצליחים לראות את הקדוש ברוך הוא. כשחושבים שדברים מתרחשים במקרה, אז צצים להם כל הספקות.

גילוי ההסתר

וזה מה שניסה המן שהיה מזרע עמלק לעשות. להסתיר את ההשגחה הפרטית מהעולם. להראות שהכול במקרה. וכך כל סיפור המגילה מורכב מצירופי מקרים מופלאים בהסתרה גדולה. שהוא סבר לומר כאילו שאלוקי ישראל ח”ו ישן. שכביכול אין מי שמשגיח והכל הפקרות.

אבל התפקיד שלנו הוא לקרוא את מגילת אסתר, שהיא מגלה את ההסתר, וכך אנו מסירים את קליפת עמלק ומגיעים לגילויים גדולים. לכן סמכו את קריאת פרשת זכור לפורים, כי מצוות הפורים הם התיקון לעיוות הגדול שגורמת לו קליפת עמלק.

וכך גם שאר מצוות הפורים עוזרות לגילוי השכינה בעולם. אנו נותנים מתנות לאביונים כדי להראות את ההשגחה בעולם. כי אם אין השגחה בעולם, אז למה שאדם שפוי ייתן לאדם אחר כסף? אלא שמתוך גילוי ההשגחה, אדם יודע שהכסף לא באמת שלו, אלא ניתן לו משמיים. הוא מבין שכאשר הוא נותן לאביונים אז הוא עושה צדקה, שעל פי הצדק אותו כסף שייך לאביון בהשגחה פרטית והוא רק שליח לבצע את הדבר בפועל. כך הוא מבין שאין מקריות כלל אלא הכל מכוון.

אנו שולחים משלוחי מנות כדי להרבות אהבה ואחווה. כדי לצאת ידי חובה אנו מוכרחים ליידע את האדם המקבל שאנחנו שלחנו לו. בניגוד לצדקה בסתר שזוהי המעלה הגדולה ביותר בדרך כלל, כאן בפורים אדם שנתן בסתר לא יצא ידי חובה של משלוח מנות. כי בפורים אנו מגלים את ההסתר שמצוי בינינו. מוכרח להיות גילוי של ההסתר.

גם עורכים סעודה ושותים עד דלא ידע, וכידוע נכנס יין יצא סוד, ואז שוב ההסתר מתגלה. כי היין מבליט את מה שנמצא בתוך האדם ללא משחקים ושקרים. האמת מתגלה. אם האדם צדיק, הוא מוציא דברי תורה שלא שמעתם אוזן. ואם הוא רשע, הוא ינבל את הפה ויוציא שטויות ודברי הבל. אך בכל אחד מהמקרים מתבצע בירור פנימי.

שהתפקיד שלנו הוא לברר את הטוב מהרע, וכאשר אנו בהסתרה וספקות, אז הם מעורבבים היטב, אך כאשר שותים יין, הם מתבררים והאמת יוצאת לאור לטוב או לרע. וכך האדם מפריד בין הטוב שבו לבין הקליפה שבו.

בירור היין בפורים

ובאמת שיש בזה עניין גדול, שמאז חטא אדם הראשון התפקיד שלנו הוא לברר את הטוב והרע שהתערבבו זה בזה. לקחת את הטוב ולזרוק את הקליפה. אלא שישנם דברים שבאפשרותנו לברר, אך ישנם כאלו שאין לנו את הכוח לברר אותם. כמו למשל חיות טמאות שלא הותרו לנו באכילה, שאם אדם יאכל אותן, לא רק שלא יפריד את הטוב מהרע, אלא שיערבב אותם חזק יותר.

אבל יש צד שבו גם חיות טמאות יכולות להתברר. שאם אדם היה בין הקליפות ולא ידע מה הוא עושה, ואז אכל חיות טמאות, ולאחר זמן מה הוא זכה והגיע לדרגה עצומה של חזרה בתשובה מאהבה. אז כל העבירות נהפכות לו לזכויות, וזה כולל כמובן גם את כל הטומאה שאכל. ואז יוצא שהצליח לתקן מה שאף אחד לא יכול לתקן, קליפות קשות שאין אפשרות לברר אותן. אם היה אוכל דברים טמאים מתוך מודעות, אז הוא לא יכול היה לתקן ולא היו מאפשרים לו לעשות תשובה. אבל מתוך חוסר מודעות, אדם יכול לחזור בתשובה כשיתפכח.

ואולי זה העניין של עד דלא ידע. שמובא בשער הכוונות בעניין פורים, שצריך לשתות עד שיאמר ברוך המן. שבוודאי גם בקליפת המן יש איזשהו ניצוץ קדוש שמחייה אותו, כי ללא ניצוץ קדושה אלוקי אין שום חיות, אלא שאין לנו שום אפשרות לברר את הניצוץ הזה מתוך הקליפה הקשה שלו. אם האדם יאמר על המן שהוא ברוך, הוא יגרום לנזק וקלקול ויחזק את הקליפה הקשה שלו עוד יותר, אבל כאשר הוא לא נמצא בהכרה ואומר את זה, אז יש לו אפשרות להגיע לאותו ניצוץ.

כך יוצא שלאחר מכן כאשר הוא מתפכח וחוזר לעצמו, הוא יכול להעלות את אותו ניצוץ לשורשו. ואז כאשר אותו ניצוץ של קדושה יוצא מעמלק, אז לא נשארת בו שום חיות ואז ממילא הוא נמחה מהעולם. וכך אנו מקיימים את מחיית עמלק, מביאים לגילוי השכינה, מסלקים את הספקות ומביאים לתיקון העולם.

ובאמת יש מעלה מיוחדת בפורים שדווקא מתוך ההסתר צריך להגיע לגילוי. דווקא מתוך הסתר פנים של השם יתברך מגיעים לנס הגדול וההשגחה הפרטית המופלאה במגילה. דווקא מתוך שמתחפשים ומסתתרים מביאים לגילוי האור הגדול. מתוך שלא יודעים מרוב שכרות, מגיעים לסודות שיוצאים.

כך מתבררים להם כל הספקות וכך מגלים את ההסתר ורואים את ההשגחה הפרטית. מתוך כל זה מבטלים את קליפת עמלק. ממילא מבינים שרק השם יתברך שולט בעולם וכך מביאים לתיקון העולם, שיהיה השם יתברך מלך על כל הארץ, שהוא אחד ושמו אחד. כי כשאין את הקליפה של הספקות, אז כולם יודעים שהשם שולט והוא המלך, ואז כולם ממליכים אותו עליהם והגאולה מגיעה בשלמות. השם יתברך יזכה אותנו להסיר את כל הספקות ולהביא לתיקון השלם ולגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.

ראובן (רוני) פיזנטי

אודות כותב המאמר : ראובן (רוני) פיזנטי

אברך ויוצר שכותב מהלב עם המון אהבת ישראל. מחבר הספרים ״מחפשים את האמת״ ו״מהפרשה לחיינו״.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  • רישום לעדכונים

  • כל תכני האתר פתוחים לכולם ללא צורך ברישום. הרישום הוא רק למי שרוצה לקבל עדכונים מהאתר מפעם לפעם.

  • איך להיות מאושרים

  • תודות לתורמים המובילים

    • אופיר שלמה סוויסה בן אסתר
    • יצחק שגיא זוזוט בן צביה סלביה
    • ברוך אדרי בן עישה
    • שמעון אלמליח בן אסתר
    • שלמה כהן בן סימי

    השם יתברך ישלח להם שפע עצום, ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם לטובה.

    למידע על בית המדרש ולתרומות לחצו כאן.

  • מחפשים את האמת – דיסק שמע

  • כניסת מנהלים