שילוב חרדים בחברה הישראלית
גם ליהודי רחוק מתורה ומצוות יש מכל מקום ספר תנ”ך בבית, יש את המסורת של אבות אבותיו, יש את השורשים היהודים, שסבא של סבא שלו היה רב גדול. אלא שיחד עם זאת הוא דבק בחיי השקר, הופך להיות עבד של ההרגלים. לא בכוונה כמובן וגם לא בצורה מודעת, אבל בלי לשים לב הוא הולך אחרי העדר ואחרי מה שמדברים כולם, לפי הרגילות בסביבה.
ואם באים לחזק אותו, לנסות להחזיר בו את הרוח היהודית, לספר לו על המסורת שקיבל הוא בעצמו מאבות אבותיו, לרוב הוא מסרב לשמוע ומתעקש שכולם טועים ורק החומר והגשמיות שהוא רואה מול העיניים זו האמת. הוא כבר לא חושב מה נכון או מה טוב, אלא פשוט לוקח את הכל כמובן מאליו ולא רוצה שאף אחד יפריע לו לעשות את מה שהתרגל.
ופעמים שהוא מרגיש לא נוח לחיות בניגוד לאמונה, אז הוא ינסה לעשות הכל כדי להוכיח שאותה אמונה אינה נכונה. הוא ימצא תירוצים איך לטהר את השרץ ואיך לטמא את הטהורים, כדי לשנות את חוקי התורה כך שיתאימו לצרכיו. לא מתוך כוונה רעה, אלא כדי להשקיט את הקול הפנימי שצורח בתוכו. הרי הוא מרגיש מאוים כיוון שבתוכו הוא מודע לכך שזוהי האמת וזוהי באמת המסורת שקיבל מאבותיו. לכן הוא מנסה להשתיק את המצפון כך שירגיש טוב עם עצמו.
הרי הוא לא יכול סתם כך להתכחש לכל המציאות. זוהי המסורת, זוהי הדת שלו, זוהי האומה שלו, ואיך עכשיו יעשה דברים נגד המצפון שלו? אז אותו אדם מחפש תירוצים מדוע זה טוב לעשות עבירות. ובנוסף לכל זה כלי התקשורת, שלרוב מופעלים על ידי אנשים רחוקים שמנסים בכוונה תחילה להתיר את האסור, מוסיפים הרבה עצים למדורה וממש מגישים לאותו אדם מבולבל על מגש של כסף שנאה לאנשים יראי השם, על ידי טפטוף של שקרים והוצאת דברים מהקשרם.
ואז בלי לשים לב, אותו אדם מגדיר את התורה כמיושנת, מציג אנשים יראי שמיים כגנבים ושקרנים, בז לרבנים, ומנסה לחפש סתירות או דברים שנשמעים לא הגיוניים במקורות הקודש, וכך כאילו להוכיח שדרך היהדות היא ח”ו שקר והוא יכול לעשות כרצונו. כי כך שמע וכך הבין, ולמרות שאין לכל הטענות האלו שום בסיס.
והדבר גורם להרבה ריחוק ופירוד בעם. שהרי התורה הקדושה היא זו שמחברת בינינו, והיא הדבר היחיד שמשותף לנו, זה מה שמקשר בין יהודי בקצה אחד של העולם ליהודי בקצה השני. זה מה שמבדיל אותנו מהגויים ומאחד אותנו כעם. וכאשר מסלפים את דברי התורה הקדושה, אז החיבור מתערער ונוצר נתק.
מחלוקות ופחדים מהעולם החרדי
אדם שמקבל עליו עול תורה ומצוות ומשתדל ככל שאפשר להיות ירא שמיים וללכת על פי התורה הקדושה משתייך למגזר הקרוי “חרדי”. ומובן הדבר שישנם המון אנשים עם חזות חרדית שאינם כלל יראי שמיים. ישנם גם מגזרים רבים בתוך החרדים וישנם פרטים רבים שכל אחד שונה מהשני.
בדיוק כמו שיש יהודים, ועמים אחרים מסתכלים עלינו כאל מקשה אחת, שכאילו כל היהודים אותו דבר. וכמו שבשואה רדפו את כל היהודים בלי להבחין בין דתיים וחילונים. וכך גם אנחנו מסתכלים על עמים אחרים במבט כולל. אבל ברור הדבר שכל פרט שונה מהשני ואי אפשר באמת לייצג את כולם.
לכן אין להכליל כלל וצריך להתייחס לכל יהודי בכבוד, מכל מגזר, בכל מעמד וללא שום קשר למצבו. שכל יהודי הוא עולם שלם. אלא שלמרות הכל ישנם מאפיינים כלליים שמופיעים במגזר החרדי שקשה להתעלם מהם. מעין דרך חיים ששונה משאר האנשים, ובעיקר מה שנראה כריחוק משאר העולם.
אנשים רבים מרגישים ריחוק, פירוד וניכור מהעולם החרדי. כי רואים אצלם דפוסי התנהגות לא ברורים וחשים תחושה של התנשאות מצדם. כאילו שהחרדים הם גוף נפרד שתופס מעצמו ולא רוצה להשתלב בתוך שאר העם. כל זה מביא לעוינות וטענות רבות כלפי המגזר הזה.
והדבר בא לידי ביטוי בעניינים רבים ויוצר לצערנו מחלוקות גדולות בישראל. כי זה לא מוצא חן בעיני רבים שהחרדים לא מתגייסים, לא יוצאים לעבוד, מפרידים את מוסדות הלימוד, לא משתלבים במסגרות שונות, מתנהגים בצורה קרירה לזולת וכו’.
ובאמת כל המחלוקות האלו נובעות מחוסר היכרות עם התפיסה החרדית. ואין הכוונה להיכרות עם חרדים, כי יש הרבה שמכירים חרדים מקרוב מאוד, אבל יחד עם זאת לא מבינים אפילו חצי דבר מהתפיסה שלהם. כשרואים אדם מבחוץ, אפשר לראות את המעשים שלו, לבחון את ההתנהגות וכו’, אבל הכל נראה כחידה סתומה ואי אפשר להבין מה מניע אותו בפנים לעשות את המעשים ומהי התפיסה שהביאה אותו להתנהג בצורה הזו.
לכן נשתדל בסיעתא דשמייא לנסות לבאר כמה עניינים בתפיסה של בני התורה, שנוכל להבין מעט את הגורמים והמניעים להתנהגות שלהם שלפעמים נתפסת כמוזרה, וכך אולי נצליח לגשר מעט בין הצדדים ולהביא לאחדות ואהבת ישראל.
חוסר הבנה של עניין ההלכה
ראשית כל, צריך לדעת שכל יהודי מחויב לפעול אך ורק על פי התורה הקדושה, להיתר או לאיסור. אז אמנם ישנם כאלו שמזלזלים בזה, אבל מובן שאדם שהוא בן תורה וירא שמיים בוודאי לא יפקיר את אמונתו. אם צריך הוא גם ימסור נפש על כך, כפי שעשו אבותינו בכל הדורות הקודמים בתקופות גזרות השמד על היהודים, שהעדיפו למות על קידוש השם ולא לעבור על ההלכה.
ולצורך העניין, נתאר לעצמנו שאם ישימו אותנו בתוך איזו מדינה עם חוקים מוזרים ששם לוקחים את הילדים בגיל שנה ושולחים אותם לכל מיני עבודות שירות של המדינה. וכשנסתכל מסביבנו נראה שכולם כבר רגילים לזה וכך כולם נותנים את ילדיהם בשמחה. שכל השכנים והמכרים באותה מדינה, מיד לאחר יום הולדת שנה מוסרים את ילדיהם.
אבל עם כל זה הדבר ברור לנו, שבשום פנים ואופן לא נסכים לתת את ילדינו. אם כולם רוצים לעשות זאת זה עניין שלהם, ובוודאי שזה לא בסדר, אבל מכל מקום זו בחירה שלהם. אבל כאשר הדבר נוגע אלינו, אנו מוכנים להקריב את עצמנו ולמסור את הנפש על כך, ונגן על ילדינו בכל מחיר. גם אם ינסו להכריח אותנו, לא נפקיר את הילדים שלנו, לא את האמונה ולא את הערכים.
כך צריך להבין שהתורה היא ערך עליון ויהודי ירא שמיים מוכן למסור נפש כדי לשמור עליה. זה לא סתם דבר של מה בכך, אלא שזוהי תכלית כל סיבת הקיום על פני האדמה. ואם ח”ו אין תורה, אז אין כלום. לכן יהודי ירא שמיים הולך בדבקות אחריה, ואם זה לא מסתדר לפני השטח, אז מוסרים נפש.
ופעמים רבות זהו הגורם העיקרי לחוסר ההבנה בין המגזרים השונים. שלפעמים מצפים מאדם חרדי ללכת נגד ההלכה מתוך חוסר מודעות, ואז כאשר הוא מתנגד, רואים זאת כפגיעה אישית, כאילו שהוא אדם לא מנומס, חצוף וגס רוח שפוגע באחרים. אבל באמת אילו היינו מכירים את גדרי ההלכה, היינו מבינים מהיכן זה נובע ולא הייתה מחלוקת כלל.
וכמובן שאנשים מסוימים יכולים לטעון חס ושלום שלא אכפת להם כלל מההלכה. הם לא רוצים מדינת הלכה, אלא מדינה חופשית. לכן הם דורשים מהחרדים שוויון בנטל (שזה כשלעצמו נוגד לתפיסה של החופשיות), וגם אם זה יבוא על חשבון איסורי תורה. אלא שצריך לזכור שכל מהות הקיום של המדינה היהודית שלנו מבוססת על היהדות, ולכן אי אפשר להתעלם כלל מההלכה.
הרי זוהי המסורת שקיבלנו מאבותינו, זה מה שמיחד אותנו כעם וזה מה שנותן לנו את הזכות לחיות במדינת ישראל. פירוש המילה ״חילוני״ הוא ״זר״. שהוא מתנכר לשורשים ולמהות שלו. אבות אבותיו חיו על תפיסה ומסורת מסוימת, והוא מתנכר לזה והולך להידמות לעמים אחרים.
כאשר עמים אחרים ירצו לתאר את עם ישראל, הם יגדירו אותנו כמאמינים בתורה, יציירו אותנו עם כיפות, פאות וזקנים וכך יתנו לכל הסממנים היהודים להגדיר אותנו. אדם שמתכחש לכל זה חי בשקר, וממילא אין לו שום משמעות למדינה יהודית, שהרי גם בארצות הברית למשל נראים כמותו ומתנהגים כמותו. אז בשביל מה בכלל הוא צריך להילחם על עקרונות ולנסות להגן על המדינה, אם בשבילו היא בדיוק כמו כל המדינות האחרות? אז מה שווים כל העקרונות שלו?
התורה הקדושה והמסורת היהודית הן שורש הקיום שלנו ורק לשמן היה לנו צורך להיבדל משאר העמים ולהקים מדינה יהודית בארץ ישראל, כי אחרת היינו יכולים להשתלב במדינות אחרות והיינו נבלעים בין העמים במשך אלפיים שנות הגלות. רק שיש לצערנו חוסר מודעות בנושא והרבה שקרים ועיוותים בתפיסה. שאנשים לא מודעים להלכה וגם אם הם יודעים, מכל מקום הם לא מודעים כלל לחומרת הדברים וחסרים להם פרטים רבים.
אם נזכה לדעת כיצד צריך לנהוג על פי ההלכה, אז בוודאי שנוכל לשנות תפיסה ולהתייחס יותר בהבנה לדברים. לכן ננסה לבאר מעט בצורה כללית ביותר, הלכות חשובות שלפעמים נעלמות מהעין, ופעמים רבות מתנגשות עם הציפיות של העולם הרחוק מתורה ומצוות ולכן גורמות לעגמת נפש רבה וחוסר הבנה.
הלכות חשובות שלפעמים נעלמות
צניעות וריחוק מעריות – התורה אוסרת כל קרבה לעניין איסור עריות. והכוונה היא לריחוק מוחלט בין גברים לנשים. לכן מוכרחה להיות הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים באירועים מסוימים, וכן במוסדות חינוך, כנסים וכו’. לכן הנשים מחויבות בצניעותן על פי כל גדרי ההלכה. הגברים מצדם צריכים לשמור על העיניים כפי שמובא בפרשת ציצית “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם”, וישנו איסור גמור להביט בנשים, ובמיוחד עם חוסר הצניעות הגדול שמצוי היום. ויש בזה פרטים מרובים מאוד.
לכן אנשים יראי שמיים נזהרים בזה, ואז גברים לא לוחצים יד לנשים, לא נוגעים, לא מדברים שלא לצורך ומשתדלים לא להראות שום סימני חיבה זה לזו. וכך לפעמים זה נתפס בתור גסות רוח, שהשכן החרדי מפנה מבט בהתנשאות ולא אומר אפילו שלום לשכנה שלו. שהוא נוסע בדיוק למקום שהיא צריכה ולא רוצה להקפיץ אותה. שהמוכרת מגיבה בצורה קרירה ללקוח שמנסה להיות נחמד. שקרובי משפחה לא מתחבקים והגיסים בקושי מדברים זה עם זו כאילו שהם זרים וכו’.
לכן הם לא יכולים להימצא במקומות שאין בהם הפרדה, ובמיוחד גברים, ועל אחת כמה וכמה אם יש שם נשים שרוקדות או שרות, שאז אין שום היתר להיות שם גם אם זה אירוע של המשפחה הקרובה ביותר. לכן הם מתרחקים ממקומות הומי אדם, קניונים, אירועים ציבוריים וכו’, שבכל המקומות האלו ישנו חוסר צניעות מוחלט. ואז נראה שכאילו הם לא בסדר שהם מתרחקים ולא משתתפים איתנו. אז זורקים לאוויר בזלזול “החרדים האלה!”.
בנוסף ישנו איסור של ייחוד, שאסור לגבר ולאשה להימצא ביחד במקום סגור כלשהו, וגם אם אין שום קשר ביניהם וכל אחד מתעסק בעניינים שלו. ולצערנו הדבר מצוי במקומות עבודה שונים, משרדים וכו׳, ששם ישנו מספר מועט של עובדים, או בשעות הפסקת הצהריים או בערב שלא כל העובדים נמצאים, ואז עלולים להגיע למצב בו גבר ואשה או אפילו כמה נשים נמצאים במשרד סגור וזהו איסור מוחלט.
ועל אחת כמה וכמה שבוודאי שאין כלל להגיע לקלות ראש בין העובדים הגברים והנשים, וגם אם אין בעיה של ייחוד, וכמו למשל לשתות קפה ביחד, לצחוק יחד, לדבר על דברים שאינם קשורים ישירות לצורך העבודה וכו׳.
וכך הדבר נתפס פעמים רבות בתור גסות רוח מצד החרדים. מתוך המפגשים האלו חושבים דברים גרועים על הציבור החרדי וחשים התנשאות, אבל אם היו יודעים את האיסור אז היו מבינים ומעריכים. אמנם גם לאדם ירא שמיים יש יצר, משיכות ותאוות, אבל הוא מכניע אותם כי הוא יודע שיש עולם פנימי וגבוה יותר שבו צריך להשקיע.
ענייני כשרות – עניין כשרות המזון הוא נושא מורכב ביותר עם דקדוקים מרובים. אמנם זה נראה בפשטות שישנן שתי אפשרויות, או שהמזון כשר או שהוא לא כשר. אבל למעשה ישנם מגזרים שונים, חומרות שונות ועניינים מרובים, וכך ישנם בני תורה רבים שאינם יכולים לאכול כל דבר שכתוב עליו “כשר” ואינם יכולים לסמוך על אנשים אחרים שלא מכירים היטב את כל פרטי ההלכה. הם נזהרים כל כך לשמור על עצמם מכל איסור ואפילו מספק איסור.
לפעמים נמצאים באירועים מסוימים או במסגרות שונות שמציעות ארוחה כלשהי. אם זה חתונות, אזכרות, אירועים במסגרת העבודה, ארוחות משפחתיות וכו’. ואז בני התורה שנמנעים מאכילה נתפסים שוב כשונים ומוזרים וכולם מפצירים בהם לאכול. אותם אנשים לא רוצים לפגוע באף אחד מצד אחד, אבל הם גם לא רוצים להקריב את העקרונות שלהם, לעבור על איסורים ולהביא לירידה רוחנית.
ובאופן טבעי המארחים תמיד אומרים שהכול כשר ואין מה לדאוג, אבל רוב האנשים כלל לא מודעים לכל האיסורים השונים שקיימים, ואם הם לא מודעים לאיסור אז בוודאי שלא יוכלו להיזהר ממנו, ואם כן לא ניתן לסמוך עליהם שהאוכל באמת כשר.
יש כאלו שכלל לא יודעים שצריך להטביל את הכלים, יש כאלו שלא הכשירו אותם היטב, יש כאלו שלא בודקים את ירקות העלים מחרקים (שרק שוטפים במים או שעושים בדיקה לפי דעתם, ולא יודעים את גדרי ההלכה בזה), יש כאלו שלא מודעים לאיסור בישולי גויים, יש כאלו שקונים בשר שכתוב עליו כשר או אפילו בד”ץ אבל בלי לייחס חשיבות למי בכלל נותן את הכשרות, יש כאלו שלא מקפידים על חלב נכרי, יש כאלו שלא מנפים היטב את הקמח וכו’. וכך יוצא שאדם שמנסה להיזהר בזה נכנס שוב למצב בעייתי שכאילו יוצא שהוא לא בסדר ופוגע באחרים.
לשון הרע ורכילות – ישנו איסור מוחלט לספר בגנות של אדם אחר, וגם אם הדבר אמת. וישנו גם איסור מוחלט לשמוע לשון הרע שמישהו אחר מספר, אפילו אם האדם השומע לא מגיב כלל.
ולצערנו בסביבה שאינה מקפידה ושומרת על תורה ומצוות כמעט ואי אפשר להימנע משמיעת ריכולים ולשון הרע. שבכל שיחה כמעט מכניסים דברי גנאי ורכילות. וכך יוצא שאדם בן תורה מצוי בדילמה, שאם יבחר להיות בסביבתם, יעבור על איסור שמיעת לשון הרע בעל כורחו. ואם יתרחק, אז כולם יעלבו, יכעסו עליו, יחשבו שהוא מתנשא עליהם ויחשבו עליו דברים רעים עד שהוא עצמו יעבור להיות נושא הרכילות הבא שלהם.
מושב לצים – ישנו איסור לשבת במקום שלא נאמרים בו דברי תורה, ועל אחת כמה וכמה אם נאמרים באותו מקום דברי שטות, תאווה, עבירה, כפירה, לשון הרע וכו’.
ושוב לצערנו, כאשר נמצאים בסביבת אנשים שאינם בני תורה אז רוב השיחה שלהם היא לרוב על תאוות והבלי העולם. מדברים על תכניות בטלוויזיה, על דברי פריצות, על משחקי כדורגל, על המכשיר הסלולרי המתקדם החדש שההוא קנה, צוחקים על איך שרימו איזה אדם וכך סתם אומרים דברים חסרי טעם שמגבירים את תאוות החומר ומורידים מהרוחניות. ובמיוחד בדור של היום שפעמים רבות מדברים בצורה זולה ומופקרת, מלווה במלים גסות ושאר דברים שאסור לשמוע.
ומובן הדבר שאסור לבן תורה להימצא במקום כזה. וכך שוב מגיעים לאותו מצב מביך, בו נאלצים לבחור בין התורה הקדושה לבין להיות נחמד לאחרים תוך עשיית איסורים.
חוקות הגויים – ישנו איסור ללכת בחוקות הגויים. אסור להידמות להם במראה החיצוני, אסור להתלבש כמותם, אסור לנהוג במנהגים שלהם, אסור לדון על פי החוקים שלהם (בבתי המשפט בארץ וכדומה) וכו’. אדם יהודי צריך להיבדל מן הגויים ולהתבלט בסממנים יהודים.
והדבר ברור שבחברה שאינה שומרת תורה ומצוות הולכים בחוקות הגויים פעמים רבות. שמנסים לחקות את מה שרואים בטלוויזיה, מעריצים את המפורסמים הגויים וכו’, עד שכל האפנה בחוץ בנויה על הגויים. הלבוש, התספורות, צורת הדיבור, ההתנהגות, הסגידה לחומר וכו’. בכל מקום יש תמונות של “כוכבים” גויים, בכל מקום אפשר למצוא את שפת הרחוב שלהם וכדומה.
אנשים מפתחים תפיסה כמו של גויים, שלומדים לאהוב מה שהם אוהבים ולשנוא מה שהם שונאים. עד כדי כך שאנשים מתביישים ללכת עם כיפה או לגדל זקן ופאות. למרות שאלו סימנים מובהקים שהיו לאבותינו בכל הדורות, היום לצערנו הם נתפסים כמיושנים ובזויים כיוון שמחפשים להיראות כמו גויים.
ולא רק במראה החיצוני אנשים מנסים להידמות להם, אלא שלוקחים את החוקים והמנהגים שלהם ונתפסים בזה כאל ערך עליון. מושגים כמו דמוקרטיה או נאורות אינם כלל דרך התורה, ואם אנשים חושבים שהם טובים, צריך לזכור שאותם מושגים הם אלו שהעלו את המשטר הנאצי לשלטון והביאו לו כוח בתקופת השואה.
החוקים במדינה היהודית שלנו בנויים על החוקים של העמים הקודמים שהיו כאן. בתי המשפט הולכים בגלוי וללא בושה נגד חוקי תורה מפורשים ומאמצים חוקים של עמים אחרים במקומם. הם חושבים שהגויים יודעים לעשות צדק טוב יותר מהשם יתברך שנתן לנו את התורה הקדושה.
וכל זה כמובן מביא להיתקלויות רבות בין בני התורה לאנשים רחוקים. שכל זה מביא לתפיסה שונה לחלוטין, לצורת מחשבה שונה, להנהגות שונות, להגדרות שונות של טוב ורע, לחוקי יסוד סותרים וכו׳. בזמן שבני התורה מנסים לשמור באדיקות על ערכי התורה הקדושה, אנשים רחוקים מנסים לשמור באדיקות על עקרונות חסרי בסיס שלמדו מעמים אחרים. כולם בטוחים שהם הצודקים, וכאשר הדברים מתנגשים זה בזה, נוצרות מחלוקות רבות ויש חוסר הבנה גדול.
חינוך הילדים – התורה מצווה על חינוך הבנים, והדבר גם מוטמע בטבע האדם, שכל אדם יעשה הכל כדי להביא את הילדים שלו לדרך טובה, לחנך אותם, לעזור להם ולגדל אותם בצורה הטובה ביותר.
לכן בני תורה משתדלים ככל שאפשר לחנך את הילדים לתורה ומצוות. הם יעשו הכל כדי לשמור על ילדיהם בדרך הנכונה שלא יתרחקו חס ושלום למקומות שליליים. וזה לא פשוט בכלל, כיוון שטבע האדם מביא אותו לרדוף אחרי תאוות והבלים, ובנוסף הסביבה בחוץ מלאה בפיתויים וחומריות, ורק מלחמה חזקה יכולה להושיע אותו. אמנם גם אצל אנשים מבוגרים ומנוסים הדבר קשה, אבל אצל ילדים קטנים שעדיין לא מורגלים במלחמה הזו זה קשה פי כמה, וצריך לתת להם כלים רבים כדי שיצליחו במלחמה הפנימית.
ואז מובן שאדם ירא שמיים לא יכול להניח לילדים שלו להסתובב ברחוב בחוץ לשחק עם ילדים רחוקים מתורה ומצוות. שהרי אותם ילדים רחוקים יתחילו לדבר איתם על דברים בטלוויזיה, על מנהגים לא טובים, על איסורים שהם עושים וכו’. ואז פתאום הילד לא יבין מדוע כל כך חמור לא לנסוע בשבת, שהרי החבר שלו כן נוסע? ולמה לא קונים לו מכשיר טלפון שיש בו סרטים ומשחקים? ולמה אי אפשר להסתובב עם ג’ינס וגופיה ברחוב? ולמה אסור לו לאכול מהאוכל הלא בד״ץ שהשכן הביא? ולמה אי אפשר לצפות בטלוויזיה אצל החבר?
כאשר הדברים האלו רחוקים מהילד, אז הוא לא מרגיש כלל בחוסר כלשהו. אבל כאשר הוא רואה את החברים עם אותן תאוות, אז הוא מתפתה בעצמו. הדבר דומה למישהו ששומר על בריאותו ויודע שאסור לו לאכול מאכלים שמנים ותעשייתיים וכו׳. אותו אדם יכול לשמור על עצמו אם ידאג להתרחק מאותן תאוות. אבל אם יישב עם חברים בשווארמיה, יתארח אצל המשפחה שהכינה סטייקים או שיבוא אליו השכן עם מגש פיצה, אז מובן הדבר שיהיה לו יותר קשה.
אותו אדם יודע שהוא מסכן את חייו והוא יצטער על זה, אבל התאווה לפעמים מעוורת ועושה כאילו שהכול מותר. לכן צריך להתרחק מסביבת התאוות ולא לבוא כלל לידי ניסיון. ואם כך הדבר אצלנו, אז פי כמה צריך להיזהר על הילדים שנוטים להתפתות בקלות וללכת אחרי מה שמכתיבה הסביבה.
ומובן הדבר שגם אם ההורים יחזיקו חזק את ילדיהם וישמרו עליהם שלא יעשו שטויות, מכל מקום לאחר שכבר נחשפו לדברים אז כל אותן תאוות ומחשבות נכנסות ומהדהדות בתוך הילדים ומסכנות אותם בכל רגע. מחשבות והרהורים לא טובים נכנסים ומתווספים עוד ועוד, עד שזה יכול להתפרץ פתאום אחרי כמה שנים. וכך כל ההשקעה של ההורים בחינוך חס ושלום נזרקת לפח וכמעט לא שווה כלום.
וכל הורה יודע את זה היטב. שהרי כל הורה בוחר לילדים שלו את בית הספר הטוב ביותר שהוא מכיר. אף אחד לא היה מניח לילדים שלו להסתובב עם ילדים משכונת פשע וכו’. כי כל הורה יודע שהסביבה משפיעה. לכן ההורים החרדים מוכנים להקריב ולהשקיע את כל חייהם כדי לשמור על ילדיהם. הם מנסים להרחיק את ילדיהם מסביבה שאינה שומרת תורה ומצוות כדי לשמור עליהם בדרך התורה.
אבל מסיבה לא ברורה אופן חינוך הילדים של הציבור החרדי ממש מפריע לאנשים. במקום להתעסק בעניינים שלהם, הרבה אנשים מוטרדים מאוד מדרך החיים של החרדים, למרות שזה כלל לא נוגע להם. קשה להם לקבל שישנה הפרדה בין בנים לבנות בבתי ספר, מציק להם לשמוע שלא לומדים לימודי חול כגון מקצועות הליבה, יש להם ביקורת על כך שמביאים הרבה ילדים ואז לכאורה לא יכולים להשקיע בהם כראוי, הם כועסים שלא מראים לילדיהם את העולם בחוץ וכו׳. וכך הם נלחמים ממש בעניינים האלו שלא קשורים אליהם כלל, וגורמים לצער רב, לפירוד ולשנאת חינם.
כלי תקשורת – לצערנו הדור שלנו חשוף לפרצות חמורות שלא היו מעולם בעבר. שישנם כלי תקשורת רבים, טלוויזיה, אינטרנט, טלפונים חכמים, רדיו, עיתונים, פליירים ומודעות בחוץ וכו’. וכל אלו מעבירים לנו תכנים מכל העולם בקלות ובמהירות. וכך יוצא שאנו חשופים לחוקות הגויים, לדברי כפירה, למראות אסורים, ללשון הרע, לעבודה זרה ולשאר תכנים גרועים שמלכלכים אותנו ורומסים את הערכים שלנו. וכל זה בצורה אטית והדרגתית בלי שבכלל נצליח לשים לב. פעם היה צריך להתאמץ כדי להגיע למושב לצים או לעשות איסורים, אבל היום מביאים אותם בקלות ובמהירות עד אלינו הביתה.
הם יודעים למשוך את האדם על ידי שילוב של צבעים, מנגינות ושאר אלמנטים שתופסים אותו ונותנים לו תחושות שונות כך שיתמכר לזה ולא יוכל לעזוב. זה כמו איזה ממתק משובח וטעים שמכיל רעל בתוכו, שהתאווה יכולה לעוור את האדם כך שיחשוב שהמאכל טוב, ובעיקר אם הוא כלל לא יודע שהמאכל מורעל, וכך הוא חושב שהוא נהנה בזמן שהוא מרעיל את עצמו.
וצריך לדעת שאדם שנחשף לזה נשאב פנימה בעל כורחו. שאם אדם צופה בדבר מסוים, אז מחדירים לו רגשות ומחשבות לתוך תת המודע בלי שהוא יכול להתנגד לזה בכלל. כך שגם אם הוא יבין שזה דבר לא טוב ויחליט לא לקבל את הדבר, אף אחד לא יוכל להוציא לו את התמונות שראה, את הדברים ששמע או את המסרים שקלט. וברור הדבר שהתפיסה שלו כבר לא תישאר כפי שהייתה.
הדבר דומה לאדם שעובר לגור באמצע שכונת פשע מלאה בעבריינים. זה לא משנה כמה שינסה לשמור על עצמו, בסופו של דבר הוא ייפגע באופן כזה או אחר. וגם אם יצליח להתחמק מצרות ומצבים לא טובים, מכל מקום הוא בוודאי יושפע באופן כלשהו מאופי המקום.
וגם כאשר אדם ירא שמיים מנסה להימנע מזה, הדבר רודף אחריו. שבא איזה חבר ומראה לו תמונות של הילדים במכשיר הסלולרי ולא נעים לו לסרב, ואז בא השכן ומראה לו דבר תורה שקיבל במכשיר ולאט לאט גולש גם לפוליטיקה, ואחד אחר מספר לו על מה שראה בחדשות אתמול בטלוויזיה וכו’. ואותו אדם לא רוצה שום קשר לדברים האלו, שלא לתת שום פתח. ואז אותו ירא שמיים נתפס לצערנו שוב כאדם לא נעים.
לימוד תורה – כל יהודי מצווה על תלמוד תורה, ואסור להתבטל מלימוד תורה כלל. אדם חי כמה עשרות שנים ואז הולך לבית עולמו. ולא יועילו לו כל הכסף, החומריות והתאוות שהשיג בחייו. רק התורה והמצוות שהשיג נשארות אתו לנצח. והדבר מובן שבלי לימוד התורה גם לא יוכל לקיים מצוות כיוון שישנם כל כך הרבה פרטים ודקדוקים שהוא מוכרח ללמוד בעיון רב כדי להצליח לקיים מצווה בשלמותה. יוצא שהתורה היא השורש לכל, ולכן נאמר תלמוד תורה כנגד כולם.
ועניין לימוד התורה הוא קיום כל העולם כולו. שכל העולם נברא רק בשביל התורה. לכן התורה היא התכלית, היא ההצלחה, היא השמירה וההגנה, היא הברכה והיא שורש החיים. אלא שישנם גם הדברים הגשמיים שאי אפשר להתקיים בלעדיהם, שאם אין קמח אין תורה. ולכן לא כולם יכולים להרשות לעצמם רק ללמוד ולא כולם עומדים בניסיונות הקשים שיש בויתור על חיי חומר.
לכן ישנם כאלו שעושים מסירות נפש, שמוותרים על תענוגות, וכך גם משפחתם מקריבה ועושה ויתורים רבים. ומצד שני יש אנשים רבים בעלי אמונה גדולים שלא זכו לשבת באוהלה של תורה ולא יכולים להרשות לעצמם להקריב את רמת החיים שלהם לשם כך, אלא שגם הם רוצים חלק בתורה הקדושה.
ולכן נוצרה מציאות כזו כמו הסכם יישכר וזבולון, שהחליטו ביניהם שבני זבולון יתעסקו במסחר וכך בני יישכר יהיו פנויים מטרדות לשבת ללמוד תורה, וכך יתחלקו חצי חצי בשכר, הן בשכר הגשמי של המסחר, והן בשכר הרוחני של התורה הקדושה. אז אמנם היום השכר לא מתחלק לחצי, שבני התורה מקבלים מעט מאוד לדברים בסיסיים והכרחיים ממש בלבד. אבל ישנם המון אנשים יראי שמיים שמשתדלים בכל כוחם להחזיק אברכים ובני ישיבות וכך לזכות לחלק בשכר העצום של התורה הקדושה. כל אחד לפי כוחו ורצונו.
והדבר ידוע שלא דומה כלל לימוד תורה של יום שלם ללימוד של חצי יום ועוד חצי יום. שברגע שיש הפסקה כלשהי מלימוד התורה, הלימוד כולו נפגם. לכן יש עניין גדול ללמוד ברצף ללא הפסקות. לכן נוהגים אפילו לא לומר ״לבריאות״ למי שמתעטש בבית המדרש. לכן אברכים בכולל בקושי אומרים ״שלום״ אחד לשני באמצע הלימוד. לכן ישנם אברכים שמשתדלים לעשות תענית דיבור בלימוד. כי אם הוא ידבר קצת עם החבר, ואז יצא לדבר קצת בטלפון, ואז יצא להפסקת קפה, אז כל הלימוד שלו הוא קרעים קרעים ובצורה כזו יהיה לו קשה מאוד להתקדם. ומכאן מובן מדוע בני תורה משתדלים להשקיע את כל זמנם ומרצם אך ורק בלימוד התורה ללא שום עיסוק אחר.
אלא שלצערנו בדורות האחרונים שחדרה תפיסת הגויים לתוכנו ונשכחה המסורת היהודית, אנשים שכחו את החשיבות העצומה של לימוד התורה הקדושה והפכו את עניין העבודה לערך עליון, וכך מתייחסים לתורה הקדושה בתור חכמה סתמית. שמי שרוצה, שילמד תורה בזמן הפנוי, אבל שלא יבזבז על כך את רוב זמנו ובטוח שלא יהפוך את זה לעיקר עיסוקו. וכך אנשים נלחמים בזה בתוקף, ולא רואים כלל את החשיבות העצומה שיש בזה, ואת הנזק העצום חס ושלום שמגיע מעזיבת התורה הקדושה.
ובאמת כיוון שהשם יתברך תלה את כל קיום העולם בלימוד התורה הקדושה, אז אין עצה ואין תבונה כנגד זה כלל. לא יועיל צבא חזק אם אין הגנה מהשם יתברך. לא תועיל כל השתדלות בפרנסה אם אין ברכה מהשם. לא יועיל שום דבר שנעשה, אם לא נשקיע בלימוד התורה הקדושה. וכל זה יוצר מחלוקות רבות וקשות, כיוון שישנם אנשים שמזלזלים בכל זה, מתוך תפיסה גשמית לחלוטין של ״כוחי ועוצם ידי״, ומצד שני יש אנשים יראי שמיים שמוכנים למסור את חייהם בעבור זה, כי רק התורה היא החיים האמתיים.
האם אפשר לשלב חרדים בסביבה רחוקה?
כעת לאחר שהובאו מעט מההלכות השונות שהתורה הקדושה מצווה אותנו, ואת הפער הגדול שיש בין מה שהשם דורש מאיתנו לבין מה שמתרחש במציאות בפועל, אולי נצליח להבין מדוע קשה לחרדים להשתלב בסביבה רחוקה שאינה שומרת תורה ומצוות.
הרי כל מי שמסתובב בחברה שאינה שומרת תורה ומצוות מיד נחשף לכל הבעיות שהוזכרו ועוד רבות אחרות. מיד הוא הופך לפגיע, שבקלות הוא עלול לעבור על עבירות חמורות כמעט בלי לשים לב. וגם אם ישמור על עצמו מכל משמר בתוקף, מכל מקום לא יוכל להימנע מעיוות התפיסה. שכל תמונה שראה, כל דיבור ששמע, כל רגש שחווה, הכל מצטרף כדי לערער לו את כל מה שלמד ועבד עליו בכל חייו.
וכך יוצא מצב שחרדים רבים משתדלים להתגבש בתוך קהילות סגורות, וכך לפעמים גם נוצר ניתוק בין שומרי מצוות ליהודים רחוקים מתורה. לא מתוך כוונה רעה חלילה, אלא מתוך דאגה למשפחה ולשמירת הערכים. שהילדים יוכלו לשחק עם השכנים בלי שההורים ידאגו מהשפעה שלילית ואיסורים. שגברים שיוצאים החוצה לא יצטרכו להיתקל בנשים שמסתובבות בחוסר צניעות. שנושא השיחה יהיה מתאים לרוח היהדות. שהאזור יכיל דברים נצרכים, כמו בתי כנסת, תלמודי תורה, כוללים, מקוואות, מצרכים בכשרות מהודרת ושאר דברים הכרחיים.
למה אברכים לא עובדים?
הרבה אנשים מבינים את הערך הרב של לימוד התורה הקדושה ואף מעודדים את הדבר. אלא שקשה להם להבין מדוע אותם אברכים שלומדים תורה לא משלבים גם עבודה ביחד עם הלימוד? מדוע לא להתפרנס בכבוד ובנוסף גם ללמוד תורה וכך לזכות ליהנות מכל העולמות?
הגמרא בברכות מביאה מחלוקת בין רבי ישמעאל ורבי שמעון בקשר להשתדלות בעניין הפרנסה. רבי שמעון סובר שצריך רק ללמוד במסירות נפש ואז השם כבר ידאג לזמן לנו פרנסה, ורבי ישמעאל סובר שצריך גם מעט השתדלות בפרנסה.
הגמרא מביאה שהרבה עשו כרבי שמעון ולא עלתה בידם. כלומר שהדרך של רבי ישמעאל היא זו שמתאימה לרוב העם. יוצא מכאן שהדרך של רבי שמעון היא הטובה והרצויה, אלא שלא כולם בדרגות כאלו שיכולים למסור נפש ולעשות ויתורים למען לימוד התורה, וכפי שרבי שמעון עצמו הסתפק באכילת חרובים במשך שלש עשרה שנה במערה. לכן על רוב העם לשלב לימוד תורה יחד עם השתדלות בפרנסה, ועל המעטים שיכולים להשקיע את כל זמנם אך ורק בתורה הקדושה.
וצריך לדעת שאפילו רבי ישמעאל סובר שאת רוב היום על האדם להשקיע בלימוד התורה, ורק את מיעוטו צריך להשקיע בהשתדלות בפרנסה. וכך הרמב”ם, שידוע שגם הוא עצמו שילב השתדלות שהיה רופא, מביא שאדם צריך לעבוד כשלש שעות ביום ולהשקיע בלימוד התורה כתשע שעות. יוצא שבכל אופן אף אחד לא סובר שיש לעבוד שמונה או תשע שעות ביום כפי שנהוג היום. העבודה היא כלי כדי להתפרנס ולהסיר את הדאגות כדי שנוכל להיות פנויים ללמוד תורה. אבל התורה עצמה היא המטרה וזהו הערך העליון, ואם צריך לבחור על מה לוותר, זה בוודאי לא על התורה.
וצריך לזכור שכל הרבנים הגדולים התחילו בתור אברכים פשוטים. שאם חס ושלום היו מוציאים אותם לעבוד, אז לא היו לנו גדולי דור שיורו לנו את ההלכה. הבבא סאלי שכולנו אוהבים או השולחן ערוך למשל זכו להגיע למקום שהגיעו אליו בזכות לימוד התורה הקדושה יום וליל. רבי שמעון זכה לכל מה שזכה ולגלות את ספר הזהר בעולם בזכות שלש עשרה שנה שהיה במערה ששם למד ברצף ללא טרדות. וכך כל הגדולים שהעבירו את התורה הקדושה בכל הדורות היו משקיעים אך ורק בלימוד התורה הקדושה. התנאים והאמוראים היו הולכים ללמוד בישיבה במשך שנים רבות ברצף ללא שום הפסקה. מי יודע איפה היינו היום ח”ו אילו לא היו את כל הצינורות הטהורים האלו שהעבירו לנו את התורה כך שתשתמר עד היום.
ואנשים ששומעים דברים מסוג אלו מיד מתעוררים להגיב שכל אלו היו מיוחדים וגדולים, שהם יכלו ללמוד בלי לעבוד. אבל מדוע שכל האברכים הפשוטים לא יעבדו? כשיגיעו לדרגה של הבבא סאלי אז נניח להם לא לעבוד, אבל מדוע כעת הם לא עובדים?
אבל זוהי טעות לחשוב כך, כיוון שכל אדם שלומד תורה, ולו הפשוט ביותר, מביא אור עליון ושפע גדול, עליו ועל כל הסביבה שלו. כל לימוד קטן הוא חשוב ועצום. בנוסף, צריך לזכור שהבבא סאלי וכל שאר הגדולים הגיעו למקום שהגיעו מתוך הלימוד הבלתי פוסק. שגם הם התחילו בתור אברכים פשוטים עד שזכו להפוך לגדולי עולם. ואם מראש לא היו מאפשרים להם ללמוד כאשר היו אברכים פשוטים ולא מוכרים, אז אולי חס ושלום היינו מפספסים אותם.
ובאמת כל אדם יודע על עצמו שזה כמעט בלתי אפשרי. שאם אדם משלב בין תורה לעבודה, אז לאט לאט הוא מוריד משעות התורה עד שנשאר לו אולי שעה או שעתיים ביום. ואותו אדם יודע היטב שאין בו כוח לדעת את ההלכה לעומקה עד כדי שיוכל להורות הלכה לרבים. אין בו כוח וזמן להתעסק בכל חלקי התורה כדי להוציא משם את מה שצריך. קל לו לומר לאחרים לשלב לימוד תורה עם עבודה, אבל בפועל זה לא מצליח ועובדה שהוא עצמו לא מסוגל לעשות זאת. שהוא עצמו לא מסוגל להתמיד בלימוד התורה כאשר הוא גם עובד.
הוא יודע שהוא עצמו אדם ממוצע, שנגרר לפעמים גם אחרי דברים לא טובים, נסחף לחברה של אנשים לא כל כך הגונים, מבזבז את רוב היום עם מחשבות על הבלי העולם וכו’. הוא יודע היטב שהוא עצמו לא יכול להיות גדול הדור בצורה כזו, אבל קל לו להציע לאברכים שישלבו גם עבודה, כאילו שזה כזה פשוט לאדם עובד לעיין לעומק התורה ולהגיע להשגות בכמה שעות בודדות במשך היום. במציאות זה בלתי אפשרי לביצוע. הוא אמנם יכול ללמוד ולדעת הלכות שונות וכו׳, אבל כדי להיות תלמיד חכם אמתי שיורה הלכות לרבים הוא מוכרח להשקיע את כולו אך ורק בתורה.
הדבר דומה לאדם בעל תפקיד מרכזי וחשוב שדורש אחריות, ריכוז וקבלת החלטות, כמו מנהל, שר, מפקד בצבא, יזם פרויקטים וכו’. שהאם יעלה על הדעת שאותו בעל תפקיד יסתפק לעשותו במשך שעתיים ביום, ובמשך שאר היום ילך לעבוד במשהו אחר? מדוע שלא נציע לו שילך לעבוד במשהו אחר ורק חצי יום יתעסק בתפקיד שקיבל?
הרי הדבר ברור שאי אפשר להתרכז ולברר את כל העניינים הנצרכים ויש להקדיש את משך כל היום לשם כך. לא רק שלא יתעסק בשום דבר אחר, אלא שגם כאשר הוא יחזור לביתו וגם בכל מקום שיהיה במשך היום, הראש שלו יחשוב על אותם עניינים חשובים שבו הוא עוסק. ברגע שאדם עוזב עניין ויוצא מריכוז, ייקח לו זמן רב כדי לחזור לאותו עניין שהיה בו, ואם כך אז כיצד הוא יוכל להתקדם?
רק מי שמוותר על עסקי העולם הזה יכול להתעלות עד למקום שיוכל להיות מחובר ממש להשם יתברך. ולכן האברכים מוכנים למסור נפש ממש. שבקושי הם מצליחים לסיים את החודש, ומחזיקים משפחה מרובת ילדים בדירה ישנה שכורה של חמישים מטר. מסתפקים במועט, בלי מותרות, עם הרבה ויתורים, אבל גם עם הרבה אמונה בדרך שלהם. אז אומרים שהם חיים על חשבון אחרים, אבל נראה אם מישהו היה מוכן להתחלף איתם.
וצריך לדעת שהדבר הוא הכרח גמור. שזה לא סתם עניין של מי שרוצה אז שילמד תורה בזמן הפנוי. לימוד תורה זה לא כמו שיעור פסנתר או לימוד מקצוע כלשהו. לימוד התורה זה מה שמחזיק את העולם. זה מה שמביא שפע וברכה לעולם. זהו קיום העולם וזוהי תכלית העולם. וכמו שאדם יודע שצריך להשקיע בצרכי הרבים, כמו תיקון כבישים, תאורת רחוב, גנים ציבוריים וכו’. וכן צריך להשקיע גם במוסדות ממשלתיים, כמו הצבא, הכנסת, בתי הדין, בתי חולים, גופי פיקוח וכו’. שלכאורה על כל אלו אפשר גם להתלונן ולשאול מדוע אנו צריכים לפרנס אותם? אלא שאנחנו מבינים שזה הכרחי לתועלת כולנו, אז על אחת כמה וכמה שהתורה הקדושה שהיא קיום העולם ממש, היא הכרח גמור הרבה יותר מכל אלה.
ולכן בני תורה מוכנים להידחק ולצמצם בהוצאות, לחיות בעוני, ובלבד שיזכו ללמוד תורה בכל רגע אפשרי. לקיים את העולם ולהרבות זכויות בישראל. ואז רואים אותם אנשים וטוענים שזה מפריע להם שאותם אנשים לא עובדים. כי הם לא רואים שדווקא אותם בני תורה הם אלו שמשפיעים להם את השפע וההצלחה שלהם בזכות לימוד התורה שלהם.
ובאמת לא צריך להיות אכפת לנו כלל מה שקורה אצל אחרים, כי כל אחד יכול לבחור כיצד לחיות את חייו על פי אמונתו ותפיסתו. אז אם אברכים רוצים ללמוד תורה ומוכנים גם לחיות בקו העוני לשם כך, זה עניין שלהם וזה בטח שלא צריך להפריע לאחרים.
ואם נאמר שזה מפריע כיוון שהם חיים על חשבון אחרים כפי שנהוג לחשוב, אז כל מי שיבדוק מעט את העובדות בשטח מיד יבין שזה רחוק מכך אלפי שנות אור. שאם נבדוק כיצד מתחלקים הכספים במדינה, נגלה שבני התורה מקבלים חלק זעיר מהתקציב.
בתי ספר חילוניים לצורך העניין, מקבלים תקציב גדול פי כמה מתלמוד תורה ממוצע. מופעי “תרבות”, משחקי כדורגל, חילולי שבת ושאר דברים שנוגדים לחלוטין לרוח התורה הקדושה, מקבלים הרבה יותר תקציב ממה שמקבלים אברכי הכוללים. אברך כולל ממוצע מקבל בערך אלף ומשהו שקלים לחודש, ואת רוב הסכום מקבלים מאנשים פרטיים שרוצים בכך מעצמם ולא מהמדינה.
התקציבים של הכוללים מגיעים בעיקר מאנשים מאמינים שרוצים לזכות גם הם בחלק בתורה, ואז הם תומכים ועוזרים להחזקת הכולל. אלו אנשים יראי שמיים שבוחרים לתמוך מרצונם מתוך אמונה. זה לא בא על חשבון אף אחד שלא רוצה בכך, ולא ראינו אברכים שמכריחים אנשים מסכנים שלא רוצים בכך שיתרמו להם.
למה חרדים לא מתגייסים?
לאחר שמבינים את הרגישות הרבה שקיימת בהשתלבות בחברה רחוקה מתורה ומצוות, אז מובן הדבר שנכון לעכשיו אין כלל תנאים מתאימים לגיוס של בני תורה. שהצבא לצערנו מונהג על ידי אנשים רחוקים, וכך יוצא שיש נשים וגברים בערבוביה וחוסר צניעות, בעיות כשרות, פקודות לא חוקיות רבות וכגון חילול שבת שלא לצורך, פינוי ישובים יהודים על ידי חיילים, רחמנות על מחבלים וכו’.
וגם מצד החברים החיילים נוצרות בעיות רבות, שכאשר נמצאים שם שומעים דברים אסורים רבים, וכגון רכילות ולשון הרע, דיבורים זולים וגסים, דברי כפירה, תאוות וכו’. וכך חייל ירא שמיים נחשף לכל זה בעל כורחו וכמעט לא יכול להתנגד ללחץ החברתי המוטל עליו. ואם הוא בכל זאת ינסה להתחמק מכל זה, אז הוא יקבל יחס גרוע מצד חבריו שיתרחקו ממנו, יצחקו עליו ויבזו אותו, כיוון שהוא שונה מהם. וגם מפקדיו יכולים להתנכל לו.
ואמנם ניסו להקים יחידות חרדיות, אבל בפועל זה בלתי אפשרי להיות מופרדים לחלוטין וישנם מפגשים רבים בין החיילים החרדים לשאר החיילים, ולפעמים אפילו ישנם מפקדים שהם עצמם רחוקים מאוד מתורה ולא מבינים חצי דבר בהלכה וצריכים לפתור כביכול בעיות של חייל חרדי. ואי אפשר להימנע ממפגש עם נשים שנמצאות בדרגות או תפקידים שהחיילים נצרכים להן בלית ברירה, כמו פקידות שונות, מש״קיות ת״ש, קצינות ועוד בעלות תפקיד שהחיילים תלויים בהן במצבים שונים. שאז החייל החרדי נאלץ להיות תחת מרותה של אישה בדרגה בכירה יותר שאין לה ערך לדת וכך הצניעות נזרקת לפח.
וצריך לזכור שעם ישראל קיים מעל לשלושת אלפים שנה, ובמשך כל הזמן הזה שמרו באדיקות על התורה הקדושה, וכך השם יתברך שמר והגן על ישראל. והצבא היה מורכב בתחילה מאנשים יראי שמיים שהלכו בכוח אמונתם, כאשר רוב העם נשאר ללמוד תורה במחנה. ובמשך אלפיים השנה האחרונות לא היה צבא כלל, כיוון שהיינו בגלות מפוזרים בין העמים. ולמרות שאומות העולם שנאו אותנו ורצו להשמיד אותנו, מכל מקום התורה הקדושה הגנה עלינו, כך שמעצמות גדולות נפלו מול עינינו, בזמן שאנחנו נשארנו איתנים.
וכך אפשר ללמוד מעניין חנוכה, שבני חשמונאי היו חלשים ומעטים, אך השם יתברך עשה נס שינצחו את יוון שהייתה מעצמה ענקית, שכל רצונה היה למנוע מהיהודים לעסוק בתורה הקדושה. וכך גם אפשר ללמוד בעניין חזקיה המלך, ששלח את כל העם ללמוד תורה ולא היה כלל מי שיודע להילחם. וכאשר בא צבא אשור ולא היה אפילו חייל אחד שינסה להילחם בתור השתדלות, אז חזקיה ביקש שהשם יזכור את ההשתדלות בתורה, וכך השם יתברך עשה נס וכל צבא אשור נפלו פגרים מתים בלילה אחד.
כי התורה זו ההגנה האמתית. לומדי התורה הם הצבא האמתי שמגן על ישראל. ואם כבר רוצים להכריח אנשים לשרת שלוש שנים בצבא, אז לכל הפחות שייקחו חצי מהם לשרת בבתי מדרש. שבזכות לימוד התורה נזכה להגנה הרבה יותר טובה ובוודאי שנצליח הרבה יותר בלחימה. לצערנו היום הפכו את ההשתדלות הגשמית לערך עליון, שרוצים לגייס את כולם בתור חובה, אבל את העיקר הפכו לתפל, וכך מזלזלים בלימוד התורה, שרק מי שרוצה שיעשה זאת על חשבונו. ואם אדם רחוק מתורה ומצוות לא מוכן לקחת אחריות וללמוד תורה, אז כיצד אדם ירא שמיים יזניח את לימוד התורה (שהוא לומד גם בשביל כל אלו שלא לומדים) וילך לשרת בצבא?
שקרים ועיוותים בתקשורת
בעניין כלי התקשורת, הדבר ברור שמנפחים שם דברים רבים ומראים לנו עיוותים גדולים במציאות. ומובן הדבר שרוב העסקנים העומדים מאחור וכן גם מגישי התכניות וכו׳, הם אנשים רחוקים מאוד מתורה ומצוות ולרוב גם בעלי דעה שלילית ביותר על כל שומרי התורה והמצוות. וכך הם משתמשים בכוח הרב שלהם כדי לחרחר ריב ולהביא למחלוקות גדולות ושנאה לכל הציבור החרדי.
ואז מחפשים בכל פינה, מחפשים מישהו שלא עומד בצפירה ומיד רצים לצלם, מחפשים מישהו שאומר איזה משפט שנשמע לא טוב ומיד מוציאים אותו מהקשרו ומבליטים, וכך מוצאים המון דברים שליליים ושמים להם כותרות ענק מזלזלות, ומגדירים את זה בתור מגזר שלם, שכאילו כל החרדים הם כך.
וגם כשנותנים הזדמנות לייצג את המגזר החרדי בתקשורת, אז תוקפים אותם ולא נותנים להם הזדמנות לענות כראוי וכו׳. וגם ברור הדבר שאדם ירא שמיים אמתי כלל לא יתקרב לאותם כלי תקשורת וכך הייצוג שיתקבל אינו משקף את המציאות כלל. שיש כאלו שנראים כחרדים ומתיימרים לייצג את כל המגזר, אבל באמת הם מייצגים רק את הדעה האישית שלהם.
ואנשים מקבלים את הדברים למרות כל העיוותים והשקרים. זה מתקבל אצל האנשים בתור דבר ברור. אנשים בטוחים שכך היא המציאות למרות שמעולם לא ראו או שמעו את הדברים באופן ישיר, אלא רק על ידי התקשורת. למרות שתמיד משתמשים בכותרות של ״אמת״, ״עובדה״ וכו׳, הכל מבוסס על השערות ודעות כוזבות.
וכך המשחק מכור מראש וכל הכוונה היא להכפיש את החרדים ולהכניס לציבור תמונות מעוותות שירחיקו. וכפי שכולנו מכירים שבכל העולם מציגים את היהודים בצורה גרועה, שאומרים עלינו שאנו אכזריים וכו’, ועל המחבלים הארורים מרחמים ומציגים אותם כקרבן. ולמרות שאנו יודעים שהכול שקרים, מכל מקום כל שאר העולם מאמין לזה. וכך בדיוק מתרחש כאן.
וכל אדם יכול לדעת את הדברים בעצמו אם ינסה, שתמיד חושבים דברים לא טובים על הציבור החרדי מתוך הדברים ששמעו בתקשורת. אבל לכל אחד כמעט יש פה ושם מכרים חרדים, חברים, משפחה וכו׳. אז כל אחד יכול לבחון את הדברים בעצמו. האם כל אותם אנשים שהוא מכיר הם באמת אנשים ירודים, גסי רוח ובזויים כפי שהוא שומע בתקשורת?
רוב האנשים מעריכים מאוד את המכרים החרדים שלהם (מלבד מקרים יוצאי דופן). אפילו הולכים לרבנים מוערכים ומנשקים את ידיהם מתוך יראה. מלאים הכרת הטוב לרב שחיתן אותם ולמוהל שמל את בנם. אסירי תודה למתנדבי ארגוני החסד השונים, לשירותי הצלה, זק”א, בתי תמחוי וכו’. שמחים מהזוג הנחמד שגר לידם וכו’. אבל יחד עם זאת הם בטוחים שכל שאר החרדים, שהם כלל לא מכירים, הם נוכלים ורמאים ח”ו.
הם מתעלמים מכל המציאות שהם מכירים כי הם חושבים שהתקשורת מציגה להם את כלל החרדים ורק אותם אנשים שהם מכירים הם במקרה נחמדים. הם זונחים את מה שהם עצמם ראו וחוו, עוזבים את העדות האישית של עצמם, ובמקום זה בוחרים להאמין למה שאומרים בתקשורת שמעולם לא ראו ולא שמעו. אבל הדבר ברור שזה בדיוק להפך, שדווקא מה שמציגים בתקשורת זה שקרים או מקרים בודדים ויוצאים מן הכלל, ובוודאי שלא מייצגים את כל המגזר החרדי.
האם החרדים מזיקים לחברה?
כאשר מבינים את מה שעומד מאחורי התפיסה החרדית, אז אפשר להגיע להסכמות ולשלום בין הצדדים. שבאמת בני התורה מצד עצמם מאוד רוצים להתקרב אל שאר העם. ובאמת הם שמחים לארח ולקרב. אבל כל זה נעשה אצלם ובדרך שלהם. כמו אברהם אבינו שהזמין אורחים לביתו, אבל לא שמענו שהלך להתארח אצל אחרים. ובפעמים הבודדות שכן שמענו, העניינים הסתבכו, וכמו אצל פרעה ואבימלך שלקחו את שרה.
אברהם אבינו עם כל הרצון לקרב, הבין שהוא לא יכול להרשות לעצמו להיחשף לתרבות הלא טובה של האחרים. הוא לא יכל לאכול אצל אחרים או להיות חשוף למנהגים שלהם. לכן הוא היה מוכן להתקרב אליהם בשמחה, אבל רק בתנאי שזה יהיה בדרך התורה בלי לעבור על שום איסור בדרך.
ודווקא שם אפשר לראות את האהבה הגדולה ביותר לעם ישראל. שכמעט כל הגמ”חים השונים, ארגוני העזרה וההצלה, מוסדות עזרה לנזקקים וכו’, הוקמו על ידי חרדים שאכפת להם. רוב המתנדבים בארגונים השונים הם כאלו. אנשים יראי שמיים אוהבי תורה ועם הרבה אמונה. הם לא מרוויחים בכך שום דבר מלבד חסד נקי. הם נותנים מעצמם למען הכלל, למרות שסופגים ביזיונות על כך שהם לא תורמים למדינה.
תארו לכם כמה מסירות נפש וויתורים צריך כדי לטפל בחולים ופצועים, להתעסק עם חלקי גופות, לעשות חסד עם נזקקים ימים ולילות, לוותר על זמן פנוי כדי לספק מזון ומצרכים לאחרים, להסתכן כדי להציל יהודיות שנלכדו בכפרים ערבים, לארגן מימון ותנאים מתאימים כדי למנוע הפלות וכו’. וכל זה נעשה בהתנדבות, מתוך רצון טהור לעשות גמילות חסדים.
לכן גם נעשה כל העניין של זיכוי הרבים. שאם נתבונן בזה היטב, נגלה שלכאורה אין להם שום רווח מזה. הרי מה יוצא להם מזה שהם מחזירים בתשובה מישהו? מה הם מרוויחים בכך שהם מעבירים שיעורי תורה וכו’? מהבחינה הגשמית זה לא נותן להם כלום. הדבר היחיד שיוצא להם זה הרווח הרוחני, קירוב האחים, הקרבה להשם יתברך, ועל זה הם מוכנים למסור את הנפש.
האמת היא שכדי להבין את עניין השתייכות החרדים לחברה הישראלית, צריך להתבונן קודם כל מה זו בכלל החברה ה”ישראלית”. שהרי ישראל זוהי האומה הנבחרת על ידי השם יתברך, שהדבר היחיד ששונה בה ומבדיל אותה משאר האומות זה עניין התורה והמצוות. תופעת ה”חילוניות” היא בדיוק ההפך מחברה ישראלית, שהרי חברה חילונית זוהי חברה שהולכת בעקבות הגויים ונדמת להם. ויוצא אם כן שהציבור שדבק בהשם יתברך ובתורה הקדושה, הוא למעשה החברה הישראלית המקורית והיחידה.
ובאמת מי שיתבונן היטב יבין שמה שבאמת מפריע לו זה שהוא עצמו רחוק מהאמת. שכאשר רוצים לפרוק עול ולחיות במתירנות, אז מנסים לשכוח מהכול ולהשתיק את המצפון. אבל כאשר יש ציבור שלם של אנשים יראי שמיים שעושים דברים מוזרים והפוכים מכולם שמזכירים להם שלא באנו סתם להעביר את הזמן כמו כל הגויים ויש תכלית לעולם, אז אי אפשר לברוח מהאמת. לכן הם יעשו הכל כדי להשתיק את זה, כך שיוכלו להמשיך לעשות מה שנוח בלי נקיפות מצפון.
לכן גם מנסים להוכיח שאותו ציבור שמתיימר לייצג את האמת לא יותר טוב מהם. אז אם למשל מוצאים אדם עם חזות חרדית שגונב, מיד מוציאים לעז על כל החרדים בכותרות ענק צבעוניות. כדי שידעו שאותם חרדים לא יותר טובים מהם. אבל אם למשל אדם עם חזות חילונית הוא שגונב, אז לא מייחסים ללבושו כלל חשיבות. כי אצל אדם רחוק מתורה ומצוות, גנבה זה דבר אפשרי ומתקבל על הדעת. כמעט כל אדם בציבור החילוני התנסה בגזל לפחות בדבר קטן כמו לקיחת העט מהחבר או שקית שוקו מהמכולת וכו׳. אנשים אפילו לא מתרגשים מזה מרוב שהדבר שכיח.
אבל אדם חרדי מייצג את התורה, את הטוב, את המוסר והמצפון, ואם כן הוא לא יכול לעשות דברים לא מוסריים. אצלם מרעישים עולמות אפילו על גזל של פחות משווה פרוטה, עד שפוחדים להשתמש בנייר טישו בלי רשות הבעלים. אופניים ועגלות זרוקים בשכונות החרדיות בלי שאף אחד מעז לגעת בהם. תולים מודעות על השבת אבדה על כל דבר שמוצאים. לכן בכל פעם שנתקלים בדבר לא מוסרי שכזה, מיד הדבר מדליק נורות אדומות.
לכן מפריע שרואים אנשי תורה שמתעסקים עם כסף, ומיד מדברים עליהם דברים לא טובים. כי יודעים שכסף זה גשמיות ותאוות בצע. אז חושבים שלאדם חילוני זה מותר, שכאילו יש לו פטור מהתורה, שכל התאוות מותרות לו ויש לו היתר מיוחד להיות בעל מידות מושחתות. אבל אדם חרדי חייב לעשות הכל בצורה מושלמת ואסור לו לטעות כלל.
לכן אף אחד לא יתפלא למה שרים, חברי כנסת וחברי מועצות מקומיות מקבלים רכב יקר צמוד, משרד ומשכורת עתק, והכל על חשבון הציבור. גם אף אחד לא יתפלא על פרשיות שחיתות שונות הנוגעות אליהם. אבל אם רב העיר מקבל משכורת גבוהה, מיד כולם מתלוננים. שהרי רב צריך לעשות הכל בהתנדבות על חשבון זמנו הפרטי.
ואז יוצא שאנו מקבלים באהבה והבנה שאנשים חילונים עושים דברים ירודים, יורקים באמצע הרחוב, מדברים בגסות, זורקים קללות לאוויר, עושים מעשי שחיתות, מתנהגים בפריצות נוראה וכו’. אמנם זה לא נעים, אבל זה גם לא מפתיע ומתקבל בהבנה. אם נראה אדם כזה ברחוב, נמשיך הלאה בלי להתרגש. אבל כאשר חרדי יעשה דבר לא כל כך הולם, מיד כולם יתרעמו על כלל הציבור החרדי. מיד יצלמו אותו לכל הכותרות ויעשו רעש בכל המדינה.
ולכן מובן מדוע שומעים על אדם חילוני שמצפה שאדם חרדי יסביר לו מדוע כדאי לחזור בתשובה. שאנשים הולכים להרצאות חיזוק וכו’, שגם אם לא מושפעים מזה, מכל מקום מבינים שייתכן שיש בזה משהו. שאדם יכול לבוא למישהו חרדי ולבקש ממנו שיוכיח לו מדוע התורה היא האמת.
אבל לא שמענו שיש הרצאות שנעשים לצורך הסברה על החילוניות. שאנשים חרדים יבקשו מאדם חילוני שיסביר להם מדוע כדאי להיות חילוני. שיוכיח להם שהחילוניות זו האמת. שהרי אין לזה משמעות, שכולם מבינים שאין מהות כזו להיות חילוני. זו לא שאיפה בחיים וגם החילונים עצמם לא עושים את זה בתור איזו מטרה עליונה.
חילוני הוא אדם שפורק עול. שנוח לו לעשות מה שבא לו. שהוא בוחר לא להתאמץ. הוא לא בטוח אם התורה היא אמת, אבל הוא גם לא רוצה להתאמץ ולחקור. הוא מעדיף לזרום עם החיים בצורה חיצונית בלי לחשוב על פנימיות הדברים. גם הוא עצמו יודע שאין תכלית כזו להיות חילוני. שהוא לא ישיג בזה שום דבר וזה לא איזה ערך עליון בחיים. הוא לא מתיימר להגיע לאיזו מטרה נשגבת, אלא רק להעביר את הזמן בכיף.
וזה מה שמפריע בעיקר. שרואים שיראת שמיים היא דרך האמת, המצפון צועק, אבל רואים כמה אנחנו רחוקים משם. אז במקום לעשות מאמץ ולאט לאט להתקדם, בוחרים לפסול את כולם ולעשות כאילו שכולם גרועים וכך אפשר להשקיט את המצפון. וכך כאילו לקבל אישור לדרך הרחוקה שבה אנו חיים.
כך עושות גם אומות העולם. הרי כולם יודעים שהעם היהודי זה האמת. כולם מודים בזה. הנוצרים מאמינים בתנ״ך ויודעים שהבסיס לכל האמונה הדמיונית שלהם זה התורה. המוסלמים מעריכים את התורה עד שלקחו את קברי האבות והנביאים הקדושים והמציאו כאילו זה שלהם, למרות שהדת שלהם החלה הרבה יותר מאוחר. כולם מאמינים בתורה הקדושה, אלא שהם רוצים להיות חופשיים ולעשות כרצונם, אז עליהם תחילה לחסל את המצפון של העולם.
לכן כל אומות העולם שונאות אותנו וכולם רוצים לחסל אותנו בכל הזדמנות. כולם מנסים להוכיח שהיהודים לא טובים יותר מהם וכך מנסים לתפוס אותם על כל דבר קטן.
הערבים למשל יכולים לחסל זה את זה בשביל כבוד, לרצוח באכזריות משפחות שלמות, נשים, זקנים, ילדים וכל דבר אפשרי, ואף אחד לא מייחס לזה חשיבות. כי אף אחד לא מצפה מהם אחרת. אבל כאשר רואים איזה יהודי שהורג מחבל אכזרי, אז כל העולם נרעש על העוול הגדול שנעשה. כי כולם מחפשים את ההזדמנות להוכיח שהעם הנבחר הוא בדיוק כמו כולם. שאותם אנשים שמתיימרים לייצג את המוסר האנושי הם שקר. כי רק אם יצליחו להוכיח שהכול שקר אז יסירו מעליהם את עול המוסר וישתיקו את המצפון. ואז יוכלו לעשות מה שרוצים ללא דין וללא דיין בלי שום נקיפות מצפון.
עם ישראל מייצג את האמת, וכולם יודעים שזו האמת, ואז כל סטייה קטנה שלנו מביאה את כולם לכעוס עלינו, שכאילו אנחנו צבועים, מתנשאים על כולם ושונים בדרכנו המיוחדת והאמתית. ובדיוק כך עושים לכל המגזר החרדי. שיודעים שזוהי האמת, ולכן מצפים מהם שיהיו מושלמים, אנשים מוסריים ללא שום סרך עבירה. ולכן מחפשים בכל פינה אם יש מישהו שנראה כחרדי ומתנהג לא בסדר, שאז אפשר להעלות את זה לכותרות וכאילו לחסל את המצפון ולקבל היתר לעשות מה שרוצים נגד התורה.
אבל כך היא הדרך. שכפי שכל האומות שונאות אותנו, מצרות לנו ורוצות ח״ו לכלות אותנו, ולמרות זאת אנחנו שורדים בשקט, אמנם מעטים ובזויים, אבל דבוקים באמת ומלאי אמונה, וכך החזקנו מעמד במשך אלפי שנים, כך באותו אופן אנשי התורה, יראי השם, אמנם מעטים ובזויים, שמצרים להם ורודפים אותם, אבל הם שורדים הכל ודבוקים באמת הקדושה.
והכל בדרך המוסר והקודש. שהלב הרחמן של עם ישראל מרחם אפילו על גויים שנלחמים נגדנו, שאנו כל כך נזהרים לא להזיק אפילו מעט גם לאלו ששונאים אותנו ורוצים ברעתנו. וכך גם אנשי התורה למרות הביזיונות והשנאה שרוחשים להם, מכל מקום ממשיכים לאהוב, ללמוד בדבקות לזכות כלל ישראל, לנסות לקרב ולהתפלל על כל עם ישראל שיזכו לשפע וברכה.
השם יתברך יזכה את כולנו להידבק באמת ולהתחבר אליו. נזכה לאחדות ואהבת ישראל גדולה בין כולנו, נבין שהתורה היא שמאחדת אותנו והיא שייכת לכולנו. נזכה ללכת בדרך התורה והיהדות ולהביא לגאולה השלמה ולבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן.
תכנים נוספים דומים:
וואיי מאמר כל כך עוצמתי! שכל אזרח חייב לקרוא בלי קשר עכשיו לדת. זה הבנה פשוט וכמו שציינת אם רק היו מכירים את גדרי התורה לא היו מחלוקות. זה באמת חוסר מודעות. וחבל אולי זה הפתרון לשנאת חינם. והמאמר הזה חייב להתפרסם!
שלום הרב, המאמר מאוד מחזק, ומתאים לכולם, יכול מאוד להועיל. רק צרמה לי הפתיחה, היא מבזה את אחינו החילונים שהם ברובם נולדו כך ושבויים חזק, זה יכול להרחיק. אך ההמשך והנושאים המתוארים במאמר מאוד נכונים ומשקפים, ויכולים ממש לתת בהירות לכל עם ישראל. תודה.
תודה,
באמת הדברים בפתיחה היו לא כל כך מובנים, כיוון שהתערבבו שם בטעות שני עניינים יחד שנראו כאחד. בוודאי שלא זו הייתה הכוונה. מכל מקום כעת סידרנו זאת, מקווה שהדברים יהיה מובנים.
כל טוב ובהצלחה.