איך אישה יכולה לעשות תשובה שלמה?
לכל השאלות בענייני אמונה
י״ד בשבט ה׳תשע״ו
איך אישה יכולה לעשות תשובה שלמה עד ש״יודע תעלומות יעיד שלא תחזור על אותו החטא״ כדברי אחד הפוסקים? הלוא אישה דעתה קלה ומתפתה בקלות אז איך יכולה להבטיח,ולו לעצמה, שלא תתפתה שוב? וכפי שקרה עם ברוריה…
שלום,
אמנם חז״ל אמרו שאישה דעתה קלה, אבל בוודאי שאין הכוונה שאין לה כלל יכולת בחירה או חשיבה עצמאית. לנשים יש יותר נטייה ללכת אחר הרגש ופחות לעשות חישובים שכליים, אבל זה לא אומר שאין להן דעת כלל.
כל אדם נמצא במקום המסוים שלו בדרגה המסוימת שלו על פי מה שהשיג ולפי הבחירות שעשה. הבחירה הנוכחית של האדם נמצאת באותו מקום וכל מה שהשיג כבר בעבר זה כבר שלו. לצורך דוגמה, לרוב האנשים אין יצר הרע לרצוח אף אחד. יודע תעלומות יכול להעיד עליהם שלא יעשו זאת. לכל אותם אנשים זה נראה מובן מאליו אבל יש אנשים אחרים לצערנו שכן יש להם יצרים כאלו. אלא שאותם שאין להם את היצר הזה נמצאים ברמה גבוהה יותר מזה. אדם ירא שמיים לא יבשל או ידליק את האור בשבת גם אם הוא עשה זאת בעבר לפני שחזר בתשובה וזה היה לו קשה מאוד בעבר. כי לאחר שהתחזק והתרגל לדרך חיים, אז כבר אין לו כל כך ניסיון במקום הזה.
כי כאשר עולים בדרגות, הבחירות שפעם היו נראות קשות לנו ונאבקנו עם היצר הרע, הופכות להיות לדבר מובן מאליו שאנו עושים אותו בקלות. כאשר מגיעים למצב הזה, אז יודע תעלומות יכול להעיד עלינו שלא נחזור על החטא. הדברים שקשים לנו כעת נראים לנו ככאלו שאי אפשר להתגבר עליהם, אבל אם נתמיד ונתאמץ ונלך בעקשנות בדרך הטוב, אז לאחר זמן מסוים נוכל להסתכל אחורה ולראות כמה התקדמנו וכל הדברים שנראים לנו כעת קשים ייראו לנו כקלים, כמו שכל הדברים שפעם היו נראים לנו כקשים נראים לנו היום כקלים לאחר שעבדנו על המידות ועשינו תשובה.
לכל אדם יש את המקום שלו, יש את הדברים הקשים יותר ששם הניסיונות שלו ויש את הדברים הקלים, שעוברים יחסית ללא קושי. והדבר ברור שגם לאישה שדעתה קלה, יש את הדברים שכבר קלים לה יחסית, ובוודאי שאין הכוונה שכל אישה היא הפכפכית שרגע אחד תהיה צדיקה גדולה וברגע שלאחר מכן תכפור ח״ו בכל התורה. גם אם באופן יחסי נשים נוטות יותר לרגש ולפעמים פזיזות וכו׳, מכל מקום יש את הדברים שהן הצליחו להשיג ששם כבר אין להן כל כך ניסיון, ולשם צריך לשאוף.
כמובן שצריך לזכור שכמו שאפשר לעלות בדרגות, כך אפשר גם לרדת חס ושלום. יש אנשים שקל להם לשמור שבת ואין להם יצר הרע לחלל שבת, אבל אז הם עושים איזה משהו לא טוב שמוביל למעשה לא טוב אחר וכך הם יורדים ברמה הרוחנית שלהם עד שהם מגיעים לאיסורים ולחילול שבת מדי פעם ואז הם יורדים עוד עד שמגיעים לחלל שבת באופן קבוע. לכן חז״ל אמרו אל תאמן בעצמך עד יום מותך. שתמיד צריך להמשיך ולהתעלות ולא לעצור אף פעם.
אי אפשר להגיע למצב בו נאמר לעצמנו שזהו! עשינו את שלנו ואנחנו צדיקים גמורים. תמיד צריך להמשיך ולעשות, והקדוש ברוך הוא שהוא יודע תעלומות בוחן אותנו מבפנים ויודע היטב מה יש בלב שלנו ולאן אנחנו הולכים ורק הוא יכול להעיד עלינו אם עשינו תשובה אמתית או לא. וזה מה שהיה עם ברוריה, שרבי מאיר רצה להוכיח אותה על כך שהיא הייתה בטוחה שלא תחטא, וכנראה שבגלל זה משמיים סובבו את העניין כך, וכמו שהיה עם רבי ישמעאל שאמר שהוא יקרא לאור הנר (למרות שחכמים אסרו) כיוון שהוא איש חשוב והוא בוודאי לא יטה, וכך בא להטות. וכמו שלמה המלך שאמר שירבה לו נשים וסוסים ולא יסור לבבו, ולכן משמיים גלגלו שהנשים ישפיעו עליו. שצריך לעשות את הדברים בפשטות, ולא להיות בטוחים בעצמנו שאנחנו צדיקים.
המעשה עם ברוריה הוא בוודאי לא פשוט. אבל אפשר להסביר שדווקא אצלה זה קרה משום שהיא חלקה על חכמים שאמרו שנשים דעתן קלה. (ובדיוק בגלל זה אמרו אל תאמן בעצמך עד יום מותך, כי אסור לאדם להתגאות בעצמו שהוא גיבור שכובש את יצרו, כי אז יכולים להביא לנו ניסיונות קשים יותר). ויוצא שלא הייתה צריכה להיות בטוחה בעצמה שלא תחטא. אנחנו אומרים בכל יום ״אל תביאני לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון״. כי אנחנו רוצים להרחיק את הניסיונות מאיתנו. אסור לאדם להכניס את עצמו לניסיון, ושוב, זה לא רק לנשים. לגבר למשל אסור לעבור בדרך במקום ששם הנשים מכבסות כי השוקיים שלהן לפעמים מתגלות. צריך לעשות עיקוף ולהאריך את הדרך ואם הוא בכל זאת הולך משם הוא נקרא ״רשע״. גם אם הוא צדיק גמור ומבטיח לעצום את העיניים כל הדרך. כי אף אחד לא יכול לחתום על עצמו שהוא צדיק (אין אפוטרופוס לעריות). אלא שהתפקיד שלנו הוא לעשות את ההשתדלות לא להגיע לידי ניסיון. אדם ששומר נגיעה, שנשמר מייחוד, שנזהר מעירבוביה של נשים וגברים, לרוב לא יגיע לניסיון כזה בכלל.
אגב, חשוב לציין שגם המעשה של ברוריה לא ברור שהוא היה כפשוטו. ישנם מפרשים שמסבירים שהיא רק חשבה להתרצות לו ולא באמת חטאה במעשה. כך גם נראה יותר הגיוני, שהרי ר׳ מאיר בעלה שלח את תלמידו שיפתה אותה ולא כל כך מסתבר שאותו תלמיד שהיה תנא באמת יחטא בעבירה קשה של אשת איש ועוד עם אשת רבו.
ובעיקר צריך להבין שהמעשיות בגמרא באות ללמד אותנו בעיקר הנהגות. שצריך לקחת את מוסר ההשכל ולראות איך אנחנו מתקדמים מתוך הדברים. לכל אדם יש נפש שונה ותיקון אחר. אנחנו לא יכולים להיכנס לנעליים שלהם ולהבין מה קרה שם. אנחנו רק יכולים לקחת את הדברים שמלמדים אותנו ולנסות להתעלות מתוכם. לכן נבין שעלינו לעשות את ההשתדלות המרבית להתקדם בעבודת השם ולהתקרב להשם יתברך. ובעיקר להתפלל אליו שייתן לנו סיעתא דשמייא להצליח ולהתגבר.
מקווה שהדברים יועילו.