בע"ה נעשה ונצליח. היום ח׳ בכסלו ה׳תש״פ
אור נקי רוני פיזנטי

האתר אור נקי הוא איחוד אתרי יהדות ופרויקטים שונים לזיכוי הרבים, ביניהם ״ללא גזל״ ו״אמונה״. על מנת להנגיש לכל יהודי תוכן כשר, נקי ואיכותי בחינם. מסע לעומק פנימיות הנפש ולחיזוק האמונה, בשפה ברורה המתאימה לכל יהודי, בפשטות ובגובה העיניים. מוגש על ידי ראובן (רוני) פיזנטי, מחבר הספרים ״מחפשים את האמת״ ו״מהפרשה לחיינו״. למידע נוסף לחצו כאן

חשוב למנות שופטים ושוטרים – פרשת שופטים

ראובן (רוני) פיזנטי | ל׳ באב ה׳תשע״א | יסודות היהדות | פרשת שופטים

התורה מצווה אותנו למנות שופטים ושוטרים. אבל צריך להבין מדוע התורה צריכה לטרוח לצוות אותנו דבר שהוא מובן מאליו? הרי מובן לכולנו גם בשכל שמינוי שופטים ושוטרים זה דבר נדרש. כולם יודעים שכאשר אין שופטים שיגדרו גדרות ויחקקו חוקים, וכאשר אין שוטרים שיאכפו את החוקים והגדרות שנחקקו, הכל פרוץ וכל אחד עושה מה שבא לו. אז מדוע בכל זאת התורה צריכה לכתוב את הדברים שלכאורה נראים ברורים מאליהם?

אלא שישנה חשיבות מיוחדת לציווי אלוקי שכזה. כי כאשר אנו ממנים שופטים ושוטרים על פי השכל וללא ציווי מפורש, אנו עושים זאת כדי לשמור עלינו מאנשים אחרים. כולם יודעים היטב בשכלם שחשוב למנות שוטרים כדי שיתפסו את העבריינים שמזיקים לנו. אך כאשר העבריינים הם אנחנו בעצמנו, קשה לנו לקבל את הדבר ואנו יכולים להיות בטוחים שכל העולם טועה ואנחנו צודקים.

איך זה שכשעושים לנו דברים מסוימים אנו מתרגזים, אך כשאנחנו עושים את אותם הדברים לאחרים אנו מרגישים שזה בסדר ומוצדק? מדוע אנו מצפים מכולם להתייחס אלינו בכבוד ואהבה ומקפידים על מי שלא נוהג כך, בזמן שאנו מרשים לעצמנו לזלזל באחרים ובטוחים שזה נובע מסיבות מוצדקות? איך תמיד אנחנו הצודקים וכל העולם טועה?

אנחנו אוהבים מאוד את בתי הדין והמשטרה כאשר הם עוזרים לנו. אם הם מרחיקים מאיתנו את הפושעים ועושים צדק עם המזיקים לנו, אז אנחנו שמחים מכך. כשמישהו חונה בחניה שלו או מפריע לתנועה, האדם חושב מדוע אין שוטרים בסביבה שיעשו סדר. אבל כאשר אותו אדם הוא שחונה במקום אסור או מפריע לתנועה, הוא חושב לעצמו דברים איומים על השוטר חסר הרחמים והלא אנושי שקנס אותו.

כאשר הוא עצמו לא בסדר, אז הוא כבר לא כל כך אוהב את הגופים הללו. כשהוא יוצא מחויב בדין הוא מתחיל לתמוה מדוע צריך בתי דין וגורמי אכיפה ולמה בכלל לשלם להם מכספי האזרחים כאשר הם דבר מיותר ולא נצרך? האדם נגוע ומעריך את הגורמים האלו רק כאשר הם באים לטובתו.

לכן התורה מסבירה לנו שהשוחד יעוור עיני חכמים. כי כל אדם הוא משוחד בפני עצמו. יש לו טובות הנאה שונות שנובעות מהמניעים שלו ומהרצונות האישיים שלו. אדם אוהב מאוד את הצדק, אבל זה רק כאשר הצדק מגיע לטובתו. כאשר הוא הטועה, הוא יעדיף לחיות בשקרים והכחשות ויהיה בטוח שכל העולם טועה חוץ ממנו.

לכן על פי השכל, האדם אמנם יכול למנות שופטים ושוטרים שישמרו עליו מאחרים, אבל הוא לא יכול למנות שופטים ושוטרים שישמרו עליו מעצמו. כל אחד בטוח שהוא מושלם ושאת שאר העולם צריך לתקן. כשאדם עושה עבירה הוא סולח לעצמו ומתרץ שלא הייתה לא ברירה, שזה בלי כוונה או שהיה לזה צורך גדול. אבל כאשר מישהו אחר עושה עבירה, אז הוא יכול להיות נוקשה אתו ולא לרחם עליו כלל. את עצמו הוא דן לכף זכות, אבל הוא לא יכול להבין שגם אחרים עושים את הדברים שהם עושים מתוך מניעים שונים וסיבות אישיות.

כשהתורה מצווה אותנו למנות שופטים ושוטרים, זה קודם כל בשביל עצמנו. כל אדם מוכרח לשים לעצמו גבולות וכללים. לקבוע את הדרך ולעשות סייגים בכל עניין שאותם הוא לא חוצה לעולם. הוא מוכרח להתנהל על פי חוקים ולדאוג לאכוף את החוקים האלו על עצמו כך שלא יסור מן הדרך.

לכל אדם יש רצונות רבים. אלא שרצונות שונים מתנגשים ברצונות אחרים שיש לו. בנקודה הזו מגיעה הבחירה של האדם. אדם למשל מחליט לעשות דיאטה כדי לשמור על בריאות תקינה, אלא שאז מגישים לפניו מאכל עתיר בשומנים. כעת הרצון לרזות מתנגש עם הרצון לאכול אוכל טעים וכך נוצר מצב של בחירה.

כאשר האדם לא מחושב, שלא העמיד שופטים ושוטרים ולא תכנן לעצמו דרך פעולה, אז כל רצון קטן יוכל להפיל אותו בקלות. אדם בלי גבולות לא יכול לחשוב בהיגיון ולעשות את הדבר הנכון. רק כאשר הוא שופט את העניין, מתוך סידור נכון על פי החשיבות של הדברים הוא יוכל לבחור בדבר הנכון. ורק כאשר הוא יהיה שוטר שאוכף על עצמו את סדר העדיפויות שקבע, הוא יוכל להוציא אל הפועל את הבחירה הנכונה.

סדר עדיפויות נכון

אם אדם לא עלינו חולה במחלה קשה ויודע שיש לאותה מחלה תרופה יעילה וטובה אך מעט מרה או כואבת, ברור לכולנו שהוא יעדיף לקחת את התרופה. אמנם זה מר, כואב ולא כל כך נעים, אבל הוא יודע שזה שווה את זה כי זה מביא למשהו טוב יותר. לכן מתוך סדר העדיפויות שלו, הוא מוותר על הרצון ליהנות ולהיות נינוח ברגע זה, כדי להצליח לממש את הרצון הגדול יותר להיות בריא.

לכולנו יש סדר עדיפויות שלפיו אנו בוחרים את הבחירות שלנו. אלא שלא תמיד אנחנו בודקים שבאמת זהו סדר העדיפויות הנכון שאנו רוצים בו. אנשים פעמים רבות עושים דברים הפוכים לגמרי מהרצון הפנימי שלהם. שלמרות שיש משהו שהם ממש רוצים, בכל זאת הם מוותרים על זה בקלות בשביל תאוות מזדמנות וחסרות ערך.

לפעמים התאוות משתלטות וחוגגות והכל הופך לחסר שליטה. לא פעם אנחנו יודעים היטב שישנו דבר שמזיק לנו, אבל אנחנו עושים אותו בכל זאת. אנשים מעשנים, אוכלים דברים לא בריאים, כועסים, מנבלים את הפה, מבזים את היקר להם, הולכים נגד העקרונות שלהם, וגרוע מכל הם הולכים נגד התכלית שלהם. עושים דברים בניגוד לתורה הקדושה ומתרחקים מהאמונה.

וכל זה נובע אך ורק מסיבה אחת, שלא הקפידו לשים שופטים ושוטרים על עצמם. כי אם אדם שופט את עצמו, אז הוא דן היטב, חוקר ומפשפש בדבר, עד שהוא מוצא את האמת. ואז הוא פוסק על פי האמת. ולאחר מכן הוא הופך לשוטר שלא נותן לעצמו לעשות מה שמתחשק, אלא רק על פי הכללים. יוצא שכל קלקול וכל מה שהאדם הולך נגד הרצון האמתי של התכלית, זה שאין שופטים ושוטרים.

אנשים רבים משתדלים להתעלם ולא לחשוב על הפרטים יותר מדי. הם רוצים לחיות חיי נוחות, לזרום עם הסביבה, לעשות דברים לא כל כך מוסריים וכו’. וכאשר יש חוקים, יש שופטים ושוטרים, אז אי אפשר לעשות זאת. לכן הדרך היחידה היא להעלים עין. כך הם עושים את עצמם כטיפשים שלא יודעים מהי האמת וכאילו בצורה כזו מותר להם לעשות ככל העולה על רוחם. כאילו שאפשר להמשיך לחיות בטעות בלי לתת דין וחשבון.

אבל באמת כל אדם יודע היטב בתוכו מה טוב ומה מזיק. הוא יכול לשקר לכל העולם, הוא יכול לעשות הצגות ולשכנע, הוא אפילו יכול לשכנע את עצמו עד שהוא יאמין בשטויות שהוא ממציא. אבל כל זה רק כשלא הציב לעצמו שופטים ושוטרים. כי ברגע שינסה לשפוט את המצב באמת, לחקור לעומק ולחתור לאמת, אז הכל יהפוך להיות ברור.

צריך לדעת שלא קיים דבר כזה יהודי רע. כל אחד משתדל להיות טוב בדרכו שלו. כולנו בסופו של דבר רוצים חיים טובים ומאושרים, אך כל אדם מחפש זאת בצורה קצת שונה. גם אדם שעושה דברים אכזריים, אפילו כמו לגנוב או לרצוח, עושה זאת מתוך מניעים כלשהם שלתפיסתו הם הדרך אל הטוב.

גם לרוצח יש נשמה ומצפון, וגם הוא מחפש את האושר והיופי שבחיים, אלא שהוא חושב בצורה מוטעית שהרצח יקרב אותו לשם. הרי הוא לא רוצח בלי שום סיבה, אלא שיש לו איזו סיבה טיפשית, שהוא חושב שאותו רצח יסדר לו איזה משהו ויגשים לו איזה רצון כלשהו. הוא מנסה להשיג משהו דרך זה.

הכל נובע מסדר עדיפויות שאינו נכון, שהופך דברים כבדי משקל כמו חיים של בן אדם לחסרי משמעות, ודברים טיפשיים כמו כסף או תאווה למשל לראש סדר העדיפויות. כשלא עושים משפט אז אי אפשר לעשות את השיקולים הנכונים. ואז כל הדין יוצא מעוות ואפשר להגיע לטעויות נוראות.

הרצון של כולם הוא טהור וטוב. אף אחד לא רוצה לרצוח מטבעו, אלא שכשיש התנגשויות ורצונות שמפריעים, אז נוצר מצב של בחירה ואז אפשר להגיע למקומות לא טובים.

כשחושבים על זה, כולנו בעצם עושים הרבה דברים לא טובים שאנו אפילו לא מודעים אליהם. כל אחד בדרכו דורך על כמה אנשים בדרך בלי לשים לב, ולא פחות חמור מכך, הוא גם דורך על עצמו. אנו פועלים מתוך ההרגלים שאמורים להביא אותנו אל אותו אושר נכסף, אך ללא השקעת מחשבה והתבוננות בדברים יהיה לנו קשה מאוד להגיע אליו. רק מתוך הצבת שופטים ושוטרים אפשר להגיע למקום הנכון שאנו רוצים עבורנו.

כל מה שלא רצינו לדעת על מכשירי תקשורת

היום עם התקדמות הטכנולוגיה, ישנם כלי תקשורת שמטים את לבנו ומעוורים אותנו בלי שנשים לב. דרך המסך אפשר להציף אדם ברגשות ולשנות לגמרי את תפיסת עולמו. אפשר לשכנע אותו שהאסור הוא מותר והמותר הוא אסור, שהרע הוא טוב והטוב הוא רע. אפשר לגרום לו לשכוח את כל מה שבאמת חשוב ולשנות את כל סדר העדיפויות שלו, עד שהוא יחשוב שהמחשבות והרגשות שהכניסו לו הם החשובים ביותר בעולם כולו.

לצערנו אנשים פרקו משפחות ודרכו על כל הערכים החשובים להם. אנשים אבדו את כל עולמם והפכו להיות עבדים. וכל זה בלי לשים לב ובלי טיפת ביקורת עצמית. כאילו שהשופטים והשוטרים שהכינו לעצמם נרדמו בזמן שכלי התקשורת מחדירים להם תפיסת עולם מעוותת דרך תת המודע, ללא כל אפשרות לעצור את זה.

אדם שינסה להתבונן במבט אמתי על כלי התקשורת, בוודאי יבין שזה מזיק ולא טוב. וגם אם יש בהם תועלת, היא מעטה ביחס לשלילה. ובכל זאת אפשר לראות שרוב ככל האנשים, ולפחות אלו שלא אדוקים בשמירת התורה והמצוות, נותנים לכלי התקשורת מקום מכובד בסדר היום שלהם.

ובאמת זה לא קשה להבין מדוע זה כך. כי כל מה שאדם יודע שזה מזיק, זה רק בדרך של שכל. אין לו שום חיבור לידיעה הזו. אבל מספיק שיצפה באיזה סרט קצר, כדי שיהיה מוצף ברגשות, וכולו יתמלא בכיסופים וגעגועים לצפות בעוד ועוד. זה לא בגלל שחשב על הדבר לעומק וגילה שזה הנכון, אלא בגלל שהרגש מושך אותו לשם, מתוך תאווה ויצר. וכמו כל הדברים המזיקים שאדם עושה.

אילו היה ממנה שופטים ושוטרים, בוודאי שהמצב היה נראה אחרת. אלא שהוא “זורם” עם מה שיש. מנסה להיות קליל, לא להחמיר עם עצמו וכך להתעלם מהמציאות. כמו אדם מעשן שמחייך כשקורא על החפיסה שהעישון מביא למחלות ולמוות. כי הוא חי בהכחשה כדי להשיג את התאוות שלו.

ואם יבואו הרהורים על הדברים המזיקים שבכלי התקשורת, אז מיד האדם ירגיש בטוח שהוא חסין לכל ושהוא אינו מושפע. כאילו שרק על אחרים זה משפיע. כאשר יש לאדם נגיעה אישית הוא מסוגל לחצות קווים אדומים בלי להרגיש. הוא יכול למצוא תירוצים טיפשיים לכל דבר. וכך הוא יכול להתיר את השרץ בלי שום נקיפות מצפון.

וכדי לעורר בכל זאת מעט את המודעות, ננסה להביא מקצת מזעיר מהדברים האיומים שנמצאים בכלי התקשורת. אלא שאדם צריך להיות כנה ואמתי עם עצמו. כי תמיד אפשר להתעלם ולחיות חיי נוחות מזיקים וגרועים מתוך מחשבה שהכול בסדר, אבל אם נמנה שופטים ושוטרים עלינו, אז נוכל לחשוב בהיגיון וכך להגיע למסקנות נכונות ואמתיות שיביאו אותנו לחיות כפי שבאמת צריך.

חוסר שליטה

כלי התקשורת מכילים מסרים סמויים שאנו מקבלים כמעט בלי להרגיש וכך מבטלים את בחירתנו. ולכאורה היה נראה שיש גם סרטים פשוטים שאינם מזיקים כל כך. וכמו סרטים מצוירים, תכנים לילדים, סרטי מדע וכו’. אך מי ששם לב היטב מגלה שגם מאחוריהם מסתתרים מסרים הרסניים ולא חינוכיים שמדרדרים את חיינו לרמה נמוכה וירודה.

התוכן שאנו צופים בו מלא ברדידות, חוסר צניעות ואלימות, ואלו מחדירים לתוכנו רגשות ומביאים אותנו להרהורים ותאוות, למידות רעות, חוסר חינוך וחיים זולים של הפקרות ללא ערכים. לאט לאט מוציאים כל משמעות ותוכן אמתי מתוך חיינו.

הטלוויזיה מעוותת לנו את תפיסת המציאות לחלוטין, ואנו תופסים את עולם האשליה בתור אמתי לגמרי. החלק הלא מודע של המוח מושפע בקלות ואינו מבחין בין דמיון למציאות. גם דברים בדיוניים יכולים להיתפס אצלנו כמציאות וננסה להביא אותם לחיינו.

וכמו שכל אדם יודע שכאשר הוא צופה בסרט מרגש, אז הוא מתרגש. כאשר הוא צופה בסרט מתח, אז הוא במתח. כאשר הוא צופה בסרט מצחיק, אז הוא צוחק. יוצא שמכניסים לנו רגשות ממש לתוכנו. ואז אדם לא יכול לומר לעצמו “זה רק סרט”. כי זה רגש עז שנכנס אליו, נגע בו ונחקק בתוכו.

ואז אדם יכול לומר לעצמו שהוא יודע את האמת, שהסרט לא השפיע עליו וכו’. אבל כל זה רק בדרך של שכל. הרגש העז שנחקק אצלו הוא הרבה יותר חזק. אז הוא יכול לומר שצריך לשמור מצוות, צריך ללמוד תורה, אסור להיות לא צנועים וכו’. אבל הרגש העז מעלים את כל זה והוא רק חושב לעצמו מחשבות של כפירה ופריצות.

לכן ניתן למצוא נשים ששונאות את עצמן כי הן לא נראות כמו המפורסמות שמהוות מודל לחיקוי, משפחות שנהרסו לאחר שניסו להתנהג כמו הדמויות שראו על המסך, בעל שזרק את אשתו כי ההיא בפרסומת נראית טוב יותר ממנה או אשה שצופה בסרט וחושבת לעצמה כמה עלוב בעלה כי הוא אף פעם לא יצא ממכונית ספורט יוקרתית עם ורד לאחר שכיסח בשבילה שלושים לוחמי קומנדו כמו הגיבור בסרט שראתה.

אצלנו בחיים האמתיים אין כל כך הרבה אקשן וסערות רגשיות כמו שם. ואז כשאנו חוזרים לחיים הרגילים, הכל נראה שגרתי ומשעמם. אז מחפשים אתגרים, חידושים וריגושים, ואז נכנסים לסכנות, עושים שטויות, בוחרים בתאוות, ודורכים על כל מה שבאמת חשוב וערכי כדי להשיג דברים זולים וחסרי משמעות. אחרי כל זה, מובן למה החיים שלנו לא שקטים ומאושרים כמו שהם צריכים להיות.

אדם יכול לצפות בסרט מרגש ולהזדהות עם הדמויות על המסך, למרות שהם עובדי עבודה זרה. הוא רואה על המסך חתונה נוצרית ומתרגש מזה. אחר כך לא פלא מדוע הוא לא כל כך מזדעזע כשהוא שומע שהילדים שלו רוצים להתחתן חס ושלום עם גויים. הכל מתחיל מרגשות שהחדירו לו בלי שישים לב.

לאחר שאדם רגיל לצפייה בטלוויזיה, הוא מקבל תמונת מצב של החיים דרכה. אז הוא מתחיל לחשוב שחיי נישואין צריכים להיראות כמו שהראו לו בטלוויזיה. הוא חושב שזה לא נורא לרמות, לשקר או לתקוע סכין בגב לאחרים כפי שעושות הדמויות האהובות עליו. ואז הכל מעוות וכל הערכים שלו נעלמים.

כך מחדירים לנו מחשבות ורגשות ואז כשנזכרים בחיים האמתיים ובתורה הקדושה, אז חושבים שלבוש צנוע זה כלל לא אפנתי ובטח שלא מרגש, כיסוי ראש זה נראה כמו משהו מיושן ובכלל כל המצוות נראות מגבילות ולא מהנות. הולכים עם ססמאות מרגשות וחסרות בסיס, שהאהבה מנצחת הכל וכו’. כך זורקים את כל מה שבאמת חשוב כדי לפנות מקום לשקי אשפה מלאים ברפש.

התגברות הרגש

מתוך הלחץ המופעל על הרגשות שלנו, אנו מסוגלים להיות מושפעים מסרט שראינו ולחשוב עליו במשך שבוע, אפילו שאין לו שום קשר קטן לחיינו המציאותיים. אנו יכולים להשתתף בשיעורי תורה במשך שנים, ואז שנייה אחת של רגש שהטלוויזיה מכניסה לנו יכולה לקשר אותנו אל עולם תאוות גשמי שזורק את כל השנים האלו ח”ו לפח.

תמונה אחת שווה אלף מילים ואלף פסיכולוגים לא יצליחו להוציא תמונה שנשארה מאיזה סרטון שהשפיע על האדם. הרגש גורם לנו לעשות את הדברים הכי לא הגיוניים והכי לא נכונים, לזרוק את כל המטרות שלנו בחיים ולהתמקד ברגע חולף של יצר ותאווה.

לאט לאט הרגשות יוצרים אמונה מעוותת. ואז מתמלאים בדמיונות ובטוחים שאלו ערכים שאין לערער עליהם. אנשים דורשים כבוד, כי זה מה שהופך את גיבורי הסרטים לגיבורים שאנו רוצים להזדהות איתם. אנשים מחפשים נקמה, כי כל סרט פעולה מתבסס על זה. אנשים מחפשים חיי מתירנות חופשיים, כי כך החדירו להם. והם לא מבינים שאלו רגשות שהחדירו להם מבחוץ.

יש אנשים שמבינים שהתכנים מזיקים, אז הם נשארים לצפות רק בתכנים לילדים כמו סרטים מצוירים. אבל גם שם מלמדים אותנו גסות רוח, מחדירים לנו רגשות, מרגילים אותנו לרדידות, אלימות ושאר דברים גרועים. רואים איזו דמות חמודה שמכה דמות אחרת שאינה אהודה, רואים דמויות נופלות מצוקים גבוהים, רואים דמות מצוירת לבושה בצורה לא צנועה וכו’. כל אלו לא נעלמים, אלא נחקקים בתוכנו ומטים את לבנו ברגעי האמת.

עדכוני חדשות

יש כאלו שלא צופים בשום דבר חוץ מחדשות. כי הם בטוחים שהחדשות מביאות לנו את העולם האמתי ללא רגש. הם מרגישים שמוכרחים להישאר מעודכנים כדי לדעת מה קורה סביבנו ולא לחיות בבועה. אבל גם שם הדברים עובדים באותה צורה.

כי זה לא משנה מהו התוכן שנצפה בו, הרי הכל מבוסס על שיקולים כספיים, רייטינג וכו’. הם לא מנסים להיות אמתיים והם ימכרו את כל הערכים כדי לספק לנו מה שצריך כדי למגנט אותנו, להשפיע עלינו ולעשות עלינו רווחים.

בחדשות מביאים לנו דעות של כתבים בתור עובדות מוצקות. החדשות מביאות את הדברים העסיסיים והפיקנטיים כדי להעלות את אחוזי הצפייה. לא אכפת להם לעבור על לשון הרע, להוציא שם רע לאנשים חפים מפשע או להראות רק צד אחד של התמונה.

לצורך קבלת מעט פרופורציה, כולנו הרי יודעים למשל איך ישראל מוצגת בעולם דרך כלי התקשורת, וכולנו יודעים שזה לא משקף אפילו מעט מהמציאות. אלא שאמנם אנחנו יודעים את הדברים, אבל שאר העולם שמקבל את המידע דרך כלי התקשורת, לא יודע חצי דבר. כי גם בחדשות שכביכול “אובייקטיביות” אפשר להכניס דעות אישיות ושקרים.

עלינו להבין שבאותה מידה כך גם המידע שעובר אלינו דרך כלי התקשורת לא משקף את המציאות. אנו רואים תמונה לא נכונה של דעות של כתבים, עורכים ומגישי חדשות ומקבלים רכילות ושקרים. מציגים לנו את הדעות האישיות שלהם בתור אמת מוצקה ומוחלטת.

וגם אם נניח בצורה דמיונית שהיו מביאים לנו רק עובדות מוצקות כפי שהן, עדיין זה היה רחוק מהמציאות. כי פעמים רבות מביאים רק צד אחד של המטבע בלי לשמוע את הצד השני. או שמביאים רק חלק מהדברים ומוציאים אותם מהקשרם. או ששמים דגש ונותנים במה לדברים חסרי משמעות כמו מה אכלה מלכת אנגליה לארוחת הבוקר או על קרנבל שמתרחש באוסטרליה, ומצד שני מעלימים ידיעות חשובות ועושים אותן כתפלות.

וגם אם היינו שומעים את החדשות מאנשים יראי שמיים שהיו מביאים את הכל בצורה אמתית, למרות זאת ההפסד היה מרובה. צפייה במצבים לא נעימים וקשים או שמיעה של סיפורים לא טובים מביאים אותנו לעצבות ומחדירים לנו אפילו מחשבות של כפירה. אנחנו יכולים להאמין במשך שנים שהכול זה מלמעלה, ואז בדקה אחת של עוד אסון שמראים בחדשות לחשוב חס ושלום שאין משגיח.

הרי בכל יום שעובר אנשים רבים נפטרים מהעולם וטרגדיות שונות מתרחשות. אם נתעמק בכל סיפור כזה, נהיה כל היום שקועים בדיכאון עמוק ולא נוכל לחיות את החיים כשורה. החדשות מציגות לנו בעיקר את הצדדים הלא טובים, כי זה לא מעניין אם יספרו לנו שמשפחה מסוימת חיה באושר. זה משעמם לשמוע שהכול בסדר. אז מחפשים לספר לנו את הדברים העסיסיים, שההוא גנב, ההיא עקצה וההם לקחו שוחד ורימו. ואז אנחנו תופסים את העולם כאילו שהכול רק רע. כי מה שמציגים לנו זה הדברים הרעים שמתרחשים בעולם.

ואז אנשים לומדים על פשעים, מכניסים פחדים לתוכם, מכניסים ידיעות לא טובות, גם לומדים כיצד לבצע פשעים בעצמם, וכך לאט לאט מדרדרים את כל הצופים למקומות גרועים.

גם בדרך הצגת הדברים מוציאים חס ושלום את ההשגחה העליונה מהסיפור. מספרים לנו שמתים בתאונות דרכים מחוסר זהירות, נרצחים בכל יום בגלל כנופיות של נערים ועושים פיגועים כי שונאים אותנו. כאילו הכל במקרה, שמישהו היה במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון ואז מת בצורה טרגית וכואבת. אף אחד לא יגיד לנו שזה הכל חשבונות שמיים.

אף מגיש חדשות לא יספר לנו את הסיפור האמתי, שאותו אדם סיים את התיקון שלו בשעה טובה וכעת בשמיים רצו לתת לו שכר עצום על מעשיו והחליטו להביא אותו למקום עליון שם יוכל ליהנות מהשכר של עמלו בעולם הזה.

אנשים נחשפים לתכנים כאלו ומתחילים לשאול חס ושלום איפה אלוקים? למה הוא לא עוזר? העניין דומה בסדרות וסרטים למיניהם, שמראים לנו שהכול טבעי ונשלט על ידי אנשים בלבד. כשרואים מול עינינו רק חומר וגשמיות, אז מתחילים לחשוב שאולי חס ושלום אין רוחניות בעולם. זה עניין של זמן עד שהאדם נופל מהאמונה לאחר שהוא מתרגל לצפות בתכנים כאלו.

ואז אדם כביכול נשאר מאמין. הוא בטוח שהוא חזק באמונה. אבל מציעים לו לבוא ללמוד והוא אומר שהוא מוכרח לעבוד כדי להתפרנס. ואז אומרים לו שהפרנסה משמיים, אז הוא משיב שבוודאי שהפרנסה משמיים, אבל צריך לעשות השתדלות. אז אומרים לו שיעשה השתדלות כמה שעות, אבל העיקר זה הלימוד. אז הוא אומר בוודאי שזה העיקר, רק שאין לו זמן כי הוא מוכרח לעבוד.

הוא בכלל לא מבין את הסתירה שבדברים שלו. הוא לא מבין שהוא חי בשני עולמות. כי מצד אחד הוא מבין שהשם יתברך כל יכול והוא יכול לתת לו את הפרנסה בשפע בלי שום מאמץ מצדו. אבל מצד שני הוא כל כך שקוע בחומריות העולם שהציגו לו, עד שהוא לא מצליח לתפוס שבאמת השם יתברך הוא שמפרנס. הוא אומר פרנסה משמיים אבל בטוח לחלוטין שרק אם הוא יעבוד שעות נוספות אז יהיה לו מספיק פרנסה.

ויש לו גם ראיות ברורות. הרי הוא ראה את ההוא בחדשות שנפל בעסקים בגלל איזו טעות שעשה, הוא שמע על ההוא שהתרשל וגרם לאירוע חמור, הכל חומרי וגשמי. לכאורה נראה שאין ח”ו השגחה פרטית. כי זה מה שמציגים, שהכול תלוי במעשים הגשמיים. שאם נמנע אירוע חבלני אז זה רק בגלל ה”ערנות” של כוחות הביטחון. הם לא מספרים שהשומר נרדם בשמירה, ואז משמיים מנעו את הכל בדרך נס. כאילו הכל גשמי. ואז הכל נחקק אצלו בפנים וכך הוא תופס את העולם.

החדשות הם הגורם העיקרי לדאגות ועצבות. מי אמר שחייבים להיות מעודכנים בכל דבר שקורה בכל שניה בכל מקום בעולם? אין לנו מספיק דאגות גם בלי המידע הזה? אנשים חושבים שזה לא בסדר להיות לא מעודכנים. שכאילו מוכרחים לדעת כל פרט. אבל מתוך כל המידע שאנו מקבלים, כמעט כולו חסר תועלת ולא נשתמש בו לעולם. הרי אף אחד לא ירצה לצפות בחדשות של החודש שעבר. אף אחד גם לא ירצה לקרוא את העיתון של אתמול. כי המידע שכתוב שם לא באמת עוזר לנו, אלא שזהו רק יצר של סקרנות וחטטנות שגורם לנו לרצות לדעת הכל על מה שמתרחש עכשיו.

חיים עלובים של סקרנות

ישנם אנשים שדבוקים למסך כדי לראות איפה ההוא היה, מה הוא אכל, מה הוא לבש וכמה הוא היה שמח. אנשים כל כך סקרנים שהם רוצים לדעת הכל על כולם. והיום באמת זה גם לא קשה, כי עם כל המכשירים החדשים שנמצאים בכיסים של כולם, אנשים מעלים כל דבר שהם נתקלים בו.

אנשים חיים דרך המכשירים. אפשר לראות משפחה שלמה יושבת בסלון וכל אחד נמצא עם עצמו בתוך המכשיר שלו. אף אחד לא מדבר עם השני. הם בכלל לא יודעים מי נמצא לידם עד שהם מקבלים עדכון דרך המכשיר איפה הוא נמצא.

כולם צמאים לדעת הכל על אחרים. ואז כל אחד מעלה תמונות וסיפורים שמציגים אותו בתור הגיבור של העולם. ואז אשה ממוצעת שכל היום שקועה בעבודה ועצבנית על הילדים שלה, נזכרת כמה חשובים חיי משפחה. אז היא מחליטה להכין ארוחת ערב משפחתית לראשונה מאז שהתחתנה. ואז היא מבשלת משהו, מצלמת מכל הכיוונים, אומרת לילדים לחייך, ואז שולחת לכולם.

ואז כולם מגיבים בהערכה “איזו אימא מושלמת”. כולם בטוחים שהיא אישה של משפחה, שכל היום מבשלת, שעושה חיים משוגעים עם הילדים. היא לא מספרת לאף אחד כמה היא צעקה על הילדים כדי שיסכימו לחייך, כמה הם לא אהבו את האוכל שהכינה, וכמה שהיא לא מכירה בכלל את המשפחה שלה.

הכל שקרים, הכל פתטי. אנשים עושים הצגות, וכאילו נותנים לאחרים להציץ לתוך החיים שלהם. כל אחד מסתכל על השני, מתמלא בקנאה, ולא מבין מדוע רק אצלו הכל רקוב. הוא לא מבין שאצל כולם זה רקוב. הכל דמיונות. הכל חיצוניות. בפנים הכל ריק. כולם רק משתפים אחרים ומחכים בצימאון לתגובות ואישורים שכאילו יאשרו להם שהם בסדר.

בצורה כזו אנשים חיים את חייהם של אחרים. מתרגלים להיות פסיביים ולא ליצור שום דבר. חיים בשקרים. מקבלים תמונה מעוותת של המציאות. חיים בריקנות עצומה.

במקום לעשות דברים הם צופים באחרים עושים דברים. רואים איך הם מתנהגים ואיך הם נראים. אין לזה כל ערך כלפי עצמם. מרוב צפייה במכשירים השונים, הם מכירים טוב יותר את חייהם ובעיותיהם של אנשים אחרים (ולפעמים רק דמויות בדיוניות בטלוויזיה), ונוטים לשכוח את הבעיות האמתיות של עצמם שצריכות טיפול.

וכל זה מעבר לבזבוז הזמן העצום, לפריצות הנוראה, דברי הכפירה, לשון הרע, ושלל התכנים שמרחיקים את האדם מעצמו ומהתורה הקדושה.

אצל מי הכוח?

לפעמים אנחנו רוצים ללמוד דברים מסוימים, שהרי ישנם דברים שטוב וראוי ללמוד אותם. אלא שצריך לדעת שכאשר אנו לומדים משהו ממישהו, אנו מעניקים לו סמכות מלאה באותו הנושא. אנו מנמיכים את עצמנו כדי לקבל ידע ממישהו סמכותי, בעל ידע או חכם יותר מאיתנו באותו נושא. אם איננו נותנים כוח ושליטה מסוימת לאותו גורם מלמד, אין לנו שום אפשרות לקבל ממנו שום ידע.

לכן חשוב מאוד לדעת ממי אנו לומדים דברים ולמי אנו נותנים כוח. אם למשל אדם הולך לרופא, הוא מייחס לו כוח רב של ידע רפואי וקרוב לוודאי שיעשה כמעט כל מה שיגיד לו וייקח כל תרופה שירשום לו. הוא לא חושב שכעת הרופא רוצה לקבל עמלה מחברת תרופות מסוימת ולכן הוא רושם דווקא את התרופה הזו. הוא לא חושב שאולי הרופא מכניס את הדעה האישית שלו, שהרי לא כל רופא יתנהג באותה צורה וירשום את אותו מרשם לחולה מסוים שיבוא אליו.

לכן צריך לקחת את הדברים בערבון מוגבל, ולהשתדל לתת סמכות רק לאנשים שאנו באמת סומכים עליהם. אם מורה לנגינה יאמר לנו דרך אגב באחד השיעורים דבר כלשהו של כפירה בין המלים שלו, יתכן מאוד שכלל לא נשים לב לזה והדבר ייחקק בתוכנו. מתוך הערכה לאותו אדם, נקבל את הדברים שהוא אומר גם אם זה שטויות שאנו כלל לא מאמינים להם. אם אדם חשוב בעל מעמד יתייחס בזלזול אל התורה הקדושה, אז אותו זלזול יעבור גם אלינו בצורה מסוימת. אנשים בעלי השפעה עלינו יכולים להכניס לנו דברים שישפיעו עלינו בקלות רבה מאוד כאשר אנו בוחרים לתת להם את הכוח.

בטלוויזיה הדבר פועל בצורה עצומה. כי שם יש עמדת כוח עצומה. שאנשים כל כך מעריכים כל מיני גיבורים דמיוניים, שחקנים או זמרים, עד שיקבלו כל דבר שיגידו. כאשר האנשים שם מציגים עמדות מסוימות, הם יכולים להעביר לנו את הדברים בצורה שקטה אפילו בלי לומר דבר, מתוך שפת גוף ובדרך של תת המודע, וכל זה בלי שנשים לב בכלל שהיה פה משהו. הדברים מחלחלים וחודרים לתוכנו עד שאנו הופכים לאט לאט לחשוב בצורה דומה למה שהציגו לנו.

אנו סומכים לגמרי על עורכי החדשות שיאמרו את האמת ואת העובדות. אנו סומכים על השחקנים שהם יודעים להתלבש ולהתנהג בצורה הטובה ביותר, הרי אנו לומדים זאת מהם. אנחנו אפילו סומכים על הפרסומות המסחריות שיגידו לנו מה כדאי לקנות. אנשים בטוחים שהם לא מושפעים, אבל אחר כך מגיעים לסופר וקונים את המוצרים שהם מכירים מהפרסומות ולא את החברות שהם לא מכירים.

הבעיה כאן, שכל מה שאנו צופים בו מבוסס על דעות של שחקנים, כתבים, במאים ותסריטאים. לכן אנו מתייחסים לדעה של בן אדם כאל עובדה מדעית שאין לערער עליה. מי אמר שהם טובים יותר מאיתנו?

אנחנו מחקים כל דבר שזז שם בלי לשים לב לזה אפילו. מספיק שמישהו מפורסם יסתפר או יתלבש בצורה מסוימת כדי שכל המדינה תיראה כמוהו ביום שלמחרת. איפה יש כאן מקום לביטוי של עצמנו? איך יתכן שהדברים שאהבנו פעם הם כלל לא נחשבים בעינינו היום? והאם אנחנו לא מספיק חכמים להבין שהדברים שאנו אוהבים היום כלל לא ייחשבו בעינינו בעתיד? הרי האפנה משתנה וחולפת. שחקנים הולכים ובאים. האם אלו באמת הדברים שחשובים לנו ושבהם אנו רוצים להשקיע?

לכאורה, אדם יכול לומר שעליו זה לא משפיע. הוא יכול להיות בטוח שהוא חזק ולא מושפע והוא שומר על העקרונות שלו. אבל צריך להבין שכל אדם מושפע במידה מסוימת. גם אם הוא נשאר חזק בעמדתו, משהו בפנים השתנה בוודאי.

אפשר לראות שכל מי שנמצא במקום מסוים, מושפע מהמנהגים של אותו מקום. אנשים שנמצאים במסגרת מסוימת מפתחים שפה משותפת ואוירה מיוחדת משלהם. הם צוחקים מבדיחות שאחרים לא יבינו. הם חושבים בצורה דומה ופועלים בצורה דומה. הם מתקשרים זה אל זה ומושפעים מאוד האחד מהשני. לכן צריך לדעת שככל שנעריץ את השחקנים או את היוצרים, שנפתח רגשות כלפיהם ונשתוקק לצפות בתכנים שלהם, כך נייחס להם יותר כוח שיחליש אותנו וייתן להם שליטה עלינו.

להתחיל לחשוב

אדם צריך לחשוב לעצמו לאן יוביל אותו כל דבר שהוא עושה. שידמיין מראש לאן זה יוביל אותו בעוד חודש מהיום למשל. האם הוא ישמח מאותו מעשה? האם זה יקדם אותו להשיג מטרות? האם זה ישמח אותו?

שיחשוב אם בעוד שנה הוא ישמח שצפה במשחק הכדורגל. שיחשוב אם יתגאה בזה ששמע חדשות לפני חודשיים. האם למשל היום אנחנו אסירי תודה על סדרת הטלוויזיה שצפינו בה לפני שנה? לאן זה קידם אותנו? האם אנו מצטערים היום על תכנים שלא צפינו בהם בטלוויזיה לפני שנתיים? הרי כל מי שיחשוב על הדברים בקלות יגלה שזה הכל רק יצר ריק מתוכן. אין בזה שום עניין חוץ מתאווה רגעית שאנו מנסים להשיג.

כל אדם שחושב עם עצמו על הדברים בוודאי מגיע למסקנה שאכן כל ההשפעות השליליות האלו קיימות. אלא שהוא משוכנע לגמרי שזה קורה רק אצל אחרים ושהוא חסין לכך. כי אי אפשר לראות את ההשפעה על עצמנו, אלא רק על אחרים. השוחד יעוור עיני חכמים. אדם לא רואה את נגעי עצמו. הבעיה היא שאין אף אחד שבאמת מוגן מפני הנזקים. אז אם אנחנו חושבים שעלינו זה לא ישפיע, זה רק מצביע על כך שאנו כל כך מושפעים, שאנו אפילו לא מסוגלים להבחין בזה.

המסרים הם סמויים ועוברים אל תוך תת המודע כך שאנו בדרך כלל בכלל לא יכולים להרגיש בהם. אנו מוכרחים למנות לעצמנו שופטים ושוטרים שישמרו עלינו גם מעצמנו. ישמרו מהתאוות, ישימו סייגים וגדרות ואפילו יענישו אותנו כאשר אנו חוצים קווים אדומים. אם ננסה לבחון את הדברים לעומק ונחשוב בבהירות על העניין מתוך היגיון ורצון לבחור בטוב, בוודאי שנוכל להגיע לתובנות גדולות.

השופטים והשוטרים שאנו מעוניינים בהם על פי השכל, מיועדים לכך שהסביבה לא תזיק לנו. אך כדי שניתן לתוכנו את השופטים והשוטרים שישגיחו על עצמנו כך שאנו לא נסטה מדרך הישר ולא נחצה גבולות וקווים אדומים, ישנו צורך גדול שהתורה תצווה אותנו על כך כי זה כלל לא טבעי ומובן מאליו. כי כל אדם יאמר שהוא לא מושפע ושהוא יודע היטב מהי הדרך הנכונה. אלא שזו סכנה גדולה מאוד.

לכן ראוי לכל אדם להתחזק במצווה הזו, ולתת על עצמו שופטים ושוטרים כך שיוכל לחיות בשליטה ובמודעות על פי דרך האמת, ולא על פי היצרים המעוורים את האדם. השם יזכה אותנו ללכת בדרך האמת.

ראובן (רוני) פיזנטי

אודות כותב המאמר : ראובן (רוני) פיזנטי

אברך ויוצר שכותב מהלב עם המון אהבת ישראל. מחבר הספרים ״מחפשים את האמת״ ו״מהפרשה לחיינו״.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

  • רישום לעדכונים

  • כל תכני האתר פתוחים לכולם ללא צורך ברישום. הרישום הוא רק למי שרוצה לקבל עדכונים מהאתר מפעם לפעם.

  • איך להיות מאושרים

  • תודות לתורמים המובילים

    • אופיר שלמה סוויסה בן אסתר
    • יצחק שגיא זוזוט בן צביה סלביה
    • ברוך אדרי בן עישה
    • שמעון אלמליח בן אסתר
    • שלמה כהן בן סימי

    השם יתברך ישלח להם שפע עצום, ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם לטובה.

    למידע על בית המדרש ולתרומות לחצו כאן.

  • מחפשים את האמת – דיסק שמע

  • כניסת מנהלים