חינוך ילדים- קביים או רגל תותבת ?

טובה קציר | ה׳ באב ה׳תשפ״ב | כותבים אורחים

מה עדיף, קביים או רגל תותבת ??

מה זאת אומרת ? לא זה ולא זה. תן לי את בריאות גופי ללא עזרה מאף אדם. תודה.

כמובן, שכולנו רוצים לעמוד בזכות עצמנו. בזכות ולא בחסד.

אבל כהורים ומחנכים אנו מהווים משענת לילדנו מרגע הגיחם לאוויר העולם ועד בגרותם עצמאותם.

ובכל זאת, לעיתים המשענת הופכת לקנה רצוץ .

לא אחת, אנו צופים בילדנו שנתקל בקושי ולו הקטן, בעיננו לפחות, מרים עיניו אלינו בצפייה שנפתור לו את הקושי ולעיתים אף דורש זאת..

חמלה. זו המלה שלעיתים מרגישות אימהות מול הילד חסר האונים.

האמנם חסר אונים הוא?

אנו עוסקים במאמר ולא בהרצאה פרונטלית וחשוב לציין כאן שאין לקבוע חד משמעית עובדות ללא בדיקתם לעומק. ללא דיון מעמיק על הילד, אופיו, גילו, מעמדו במשפחה, מצב ההורים  וכו’ .

אך אמשיך את המאמר מתוך הבנה שאנו עוסקים במקרים בהם ברור לנו, ההורים שיש כאן משהו ששואב מאתנו כוחות אדירים ולא בטוח שכאן מקומם ובכלל.

הילד/ה שגדל לנער/ה ואנו מרגישים שאינו/ה מצליח/ה להתחיל משימות ללא עזרה מאסיבית מצדנו.

מאסיבית אמרנו?

כן, לעיתים ילד/ה רוצה הכוונה ושואל/ת לא משום שאינו/ה יודע/ת לבד, אלא משום שזו דרכו/ה ליצור שיח, קשר . במיוחד במשפחות ברוכות ילדים.

 

שמעתי פעם סיפור, אינני בטוחה אם נכון, אך העיקרון שווה הכל.

ילדה כבת 10, הלכה עם אחיה הקטן בעגלה. בדרך העגלה נתקעה באבן.

הילדה ניסתה להמשיך, אך זו האחרונה מסרבת ותקועה במקומה.

הילדה התחילה להתייפח בבכי וכל שנותר לה זה להתיישב על המדרכה באפיסת כוחות.

לעומתה , אותה ילדה אותו מקרה. העגלה תקועה. משוך ימינה משוך גם שמאלה.. הרימה את העגלה מעט ועלתה על המכשול והמשיכה בדרכה..

ההבדל תהומי ומסביר הכל.

זו הראשונה כמעט ולא התנסתה בקשיים. במציאת פתרונות. בהתמודדות. ככל הנראה, מיד הציעו לה עזרה ולא אפשרו לשרירי המח לחשוב על פתרון ובעיקר, לחוות את תחושת ההצלחה.

לעומתה השנייה , כשנתקלה בקשיים ואני מדברת על מגדל לגו שבנתה והכל התפרק. האם מיד בנו לה והראו לה שלא קרה כלום..? או שאמרו לה, שזה אכן לא נעים, אך בואי ננסה לבנות אחד יותר חזק/יפה/גדול..

העיקרון הזה מוביל אותנו ההורים לדורותינו לעבודה עצמית , קודם כל.

זה מתחיל עם עצמנו. לא לוותר לעצמי כשקשה. לא להרים ידיים.

ניסיונות קשים. לעיתים קשים מנשוא. אל תוותרי לעצמך.

משפט חכם  מהרבנית יפה בת ציון, עליה השלום, שביאר לי את האמרה “יגעת ומצאת, תאמין “–

מה זאת אומרת?? יש כאן טעות מבחינה תחבירית, כביכול.

יותר נכון לאמר “יגעת והשגת “. יגיעה זה לא דבר שבא בהיסח הדעת.. כמו מציאה.

אדם הולך ברחוב, ומוצא שטר. הוא לא התייגע לשם כך.

והפשט הוא יותר פשוט מפשוט. כשאנו מתייגעים בנושא מסוים, במידה מסוימת שאנו עובדים על עצמנו, לעיתים אנו רואים לאחר תקופה שמצאנו עוד מידה טובה  בעצמנו, כזו שלא התכוונו בכלל לעבוד עליה.

אם כך, אם יגעת- ומצאת. תאמינו.

וכאן, שוב נשאלת שאלה תמוהה ,מה יש כאן להאמין?? אם מצאתי, אז מצאתי. ואם לא ,אז לא.

ובכן, תאמינו, שלמידה הזו ש “מצאת” לשם ההשגחה העליונה כוונה אותנו.

 

ולעניין המשענת, השענו עליו.  ורק עליו.

ולמדו את ילדיכם  שאנו כאן לכל עזרה שלא תהיה. אבל קודם- שינסה את כל כוחו. ורק אז, אם לא יצליח, נהווה לו משענת. ולא רגל תותבת, שבלעדיה הוא חלילה נכה.

 

 טובה קציר.