בטחון ואמונה- בשביל שלי (לעילוי נשמת הרבנית הצדקת יפה רוחמה בת סעדיה)

טובה קציר | י״ט באב ה׳תשפ״ב | כותבים אורחים

בס”ד

 רובנו מכירים את המושג “בשבילי נברא העולם”.

לא מקום לגאווה ואנוכיות יש כאן, אלא לקיחת אחריות, עד כמה שידינו משגת.

וכגודל ההתפעלות כך גודל האחריות..

עולם שלם, בשבילי. לכל אחד יש את השביל המיוחד שלו. את מסלול האימונים שלו.

בכל שביל יש את השליחים המיוחדים שלו אשר נועדו להכשיר אותנו ליעד הנכסף. להיות מתוקנים במידות ודבוקים בביטחון ואמונה בה’ יתברך.

 לעיתים השליחים מסייעים ומקדמים ולעיתים הם בולמים אותנו- גם הם שליחים..

נכון, חיים שלמים לא יספיקו לתקן מידה אחת. אך לא עלינו המלאכה לגמור.. איננו מרפים את ידינו מלנסות, מלהתאמץ , לא להישבר ולא להיכנע. עוד נפילה ועוד קימה. לא להסית את עצמנו מהמסלול שלנו, מהשביל שלנו לעבודתו יתברך. אין אנו יודעים מהו הניסיון האמיתי , האם זהו ניסיון שעלי להתגבר עליו או שמא הניסיון האמיתי הוא לראות שאני לא מוותר ולא מרים ידיים.

בכל רגע, בכל מצב שההשגחה העליונה מזמנת לי, עלי לשאול את עצמי שאלה אחת. מה ה’ רוצה ממני? לא באופן כללי אלא מדויק לרגע הזה. “ריבוני, איך אתה רוצה שאגיב //שאפעל// שאעבוד על עצמי ברגע נתון זה ?” לעיתים הניסיון הוא קשה אך עלינו לזכור שהשביל הזה תוכנן במדויק עבורי עם כל הכלים והשליחים שאני צריך למסע שלי.

בכל שביל יש תמרורים .תמרורי עצור, תמרורי האט ותמרורי חישוב מסלול מחדש.

תמרור של אמת הוא האהוב עלי מכל משום שהשם אמת וחותמו אמת והאמת תמיד יוצאת לאור, במוקדם או במאוחר וכשנצמדים לאמת, באותה נקודת אור של אמת , מקבלים את השלווה ומנוחת הנפש שאין שני לה. משום שאנו מרפים מהרצונות שלנו, מהמאוויים ונותנים לו להוביל אותנו לרצונו יתברך ובכך עשינו לו מקדש שישכון בתוכנו.

איזו מנוחת נפש גדולה יכולה להיות מזו שהפכנו עצמנו לכלי קיבול לרצונו יתברך?? ומה יוביל אותנו לתכלית שלשמה נוצרנו אם לא לעשות רצונו יתברך?

אל לנו להתבלבל , חלילה בין רצוננו לרצונו בטוענות שונות ומשונות. מהצדקות שווא למאוויינו..     

 תמרור של אמת מונח לו בתוכנו. נהיה קשובים לו יותר מכל, משום שהוא ורק הוא יוביל אותנו לבחירה בחיים.

 

 

טובה קציר.